עוד

  1. בית הלל - בואו להכיר
  2. מי אנחנו
  3. הורדת חוברות
  4. רבני בית הלל
  5. בתקשורת
  6. לתמיכה בבית הלל

חיפוש

חפש

פייסבוק

ירושלים שלי - מחשבות לכבודה

הרהורים על שמותיה של ירושלים, בין חדש לישן
(הרב דני סגל)


בירושלים נמצאת לכל אדם פינה, שמאיזה סיבה שהיא, ומעטים מסוגלים להגדירה, הוא מאושר שם, וחש שהוא בבית יותר מאשר בכל מקום אחר

ומאותו מקום הוא אוהב להשקיף על ירושלים.

('פרידה ירושלים' – אביגדור דגן)

הפינה שלי האישית, היא יפה נוף פינת יבוס, או לחלופין ציון פינת הר הקודש..

איפה שהוא שם בין חפצי בה להר המוריה, קצת אחרי טבור הארץ, לפני שמגיעים לעיר היונה..

בקיצור, אני אוהב להתבונן בירושלים דרך שמותיה.

70 כאלה יש לה, לפחות לפי המדרש. וכל אחד עם מקור , או סיפור או איחול שהוא נושא בתוכו לעיר הזו.

אני יודע שהתל אביבים צוחקים עלינו כל הזמן שאין לנו ים, אבל להם אין יום.

ואם כבר יש לנו יום, אז הזדמנות קטנה להעיר על שמותיה של ירושלים, ומהם ללמוד גם עליה עצמה.

 

ואלה שמות.. (פחות או יותר כפי שמובאים במדרש)

אבן מעמסה, אפרתה, אריאל, ארמון, אשת נעורים, בית תפלה, במות, בעולה, בשן, בתולה, גבעת הלבונה, גולה, גיא חזון, גילה, גלעד, גן אלהים, דלתות העמים, דרום, דרושה, הר גבוה, הר המור, הר מועד, הר הקודש, הר מרום ישראל, חדרך, חפצי בה, טבור הארץ, יבוס, ידידות, ה' יראה, ה' שמה, ים, יער הנגב, יפה נוף, ירושלם, ירכתי צפון, כלה, כלילת יופי, כיסא ה', כרמל, לבנון, מגדל עדר, מוראה, מוריה, מנוחה, מצודה, מקדשים, מרום, משוש כל הארץ, נחלה, סורה, עדן, עיר דוד, עיר היונה, עיר הצדק, עיר ה', עיר לא נעזבה, עיר שחוברה לה יחדו, עקרה, ציון, קריית מלך רב, רבתי בגויים, רבתי עם, רחל, רמה, שגל, שדה יער, שלם, שרתי במדינות, שם חדש אשר פי ה' יקבנו

אז אני באמת מתחבר אישית.

הרבה מהשמות הציתו את דמיוני כשקראתי אותם לראשונה - אחד השמות שמופיע בספר ישעיהו הוא 'קרית חנה דוד'. מאחר ולסבתא שלי קראו חנה ולסבא דוד – בתור ילד דמיינתי כאילו זאת עיר שהיתה שייכת להם..

 אנשים אחרים מגיבים לשמות שונים – נעיר רק על שנים.

 


למה ירושלים תמיד שתים ?

לָמָּה יְרוּשָלַיִם תָּמִיד שְתַּיִם, שֶל מַעְלָה וְשֶל מַטָּה וַאֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת בִּירוּשָלַיִם שֶל אֶמְצַע בְּלִי לַחְבֹּט אֶת רֹאשִי לְמַעְלָה וּבְלִי לִפְצוֹע אֶת רַגְלַי לְמַטָּה. וְלָמָּה יְרוּשָלַיִם בְּלָשוֹן זוּגִית כְּמוֹ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת רַק בִּירוּשָל אַחַת, כִּי אֲנִי רַק אֲנִי אֶחָד וְלֹא שֲנַיםִ  (יהודה עמיחי)

למה ברבים שואל עמיחי, למה אי אפשר להסתפק באחת.

באמת במדרשים ירושלים היא כמעט תמיד שילוב – ירושלים של מטה ושל מעלה, ירושלים שהיא חיבור של יראה ושלום, ירושלים שבין אדם לא-לוהיו אל מול זאת שבין אדם לחברו,זאת של המח וזאת של הלב, ירושלים של העבר ושל העתיד ועוד..

 

עיר שעושה כל ישראל חברים..

השניות הזאת משתקפת בשם אחר – 'עיר שחוברה לה יחדיו'. כאילו שיש בירושלים משהו, שחייב לאחד ולחבר בין חלקים שונים, ואם החלקים נשארים מפורדים – ירושלים לא יכולה להתקיים.

דבר זה בא לביטוי אולי גם באמירה שלא חרבה ירושלים, אלא בגלל שנאת חינם – ומנגד בא לביטוי בדברים הבאים שכתב הרב נריה ( תלמידו של הרב קוק ) מיד לאחר הכניסה לירושלים במלחמת ששת הימים , שמסביר למה לשיטתי היינו צריכים לחכות 19 שנה כדי להיות ראויים לירושלים.

"בין ההגיגים והתחושות של הימים הגדולים האלה, מסתמנת גם שאלה-תמיהה: מדוע לא נתן הקב"ה את ירושלים בידינו אז, בתש"ח, ובמה זכינו שהיא תוחזר לנו עתה? באורח פלא, כלל לא בדרך הטבע, היא נשמטה מידינו אז, ושוב באורח פלא, מעבר להגיון, היא ניתנה לנו, היא הוגשה לנו עכשיו.

התשובה לכך רמוזה לנו בסוד-שיח של חכמי קדם. על ירושלים נאמר בתלמוד הירושלמי: "כעיר שחוברה לה יחדיו – עיר שמחברת ישראל זה לזה"...אכן לפני 19 שנה פרץ הפלמ"ח דרך שער ציון, ואילו חיילי אצ"ל עמדו לפרוץ דרך שער שכם. מפולגים ומפורדים היינו. אילו הצלחנו אז, היו "שניים אוחזין" בירושלים, וכל אחד היה אומר "כולה שלי. ירושלים היתה הופכת למקור של פירוד, לסיבה של מריבה ומדון. סלעי ירושלים היו הופכים לסלעי מחלוקת, "ואילו ירושלים לא נתחלקה לשבטים", היא ניתנה לעם ישראל כולו...ירושלים באה להרבות שלום בעולם.

ולכן: רק עתה כשנכנסנו כולנו דרך שער אחד, שער האריות, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" – רק עתה כשכולנו מאוחדים, כבראשנו עומדת ממשלת ליכוד לאומי, כשמאחורינו עומדים בלב אחד כל אחינו אשר בתפוצות הגולה, רק עתה זכינו למאורע הגדול: המחזיר שכינתו לציון, החזיר לנו את ירושלים!".

 

שם חדש..

שם נוסף שמעניין לראות הוא האחרון ברשימה. - שם חדש אשר פי ה' יקבנו.

המקור הוא פסוק בספר ישעיהו (פרק סב)

(א) לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר: (ב) וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ:

נדמה לי , שחכמים, במין חצי חיוך , קראו את הפסוק הזה כפשוטו ממש

וקרא לך : שם חדש אשר פי ה' יקבנו .

ולא סתם הקריאה התמימה הזאת.

יש משהו יפה, בזה שכל כך הרבה שמות יש לעיר הזאת. ובכל זאת המדרש טורח לומר שזה לא נגמר.

שעוד יש נקודות מבט רבות אל העיר, ושכל אחד ואחת בכל דור ומקום  - יהיה לו מבט חדש על העיר הזאת , וממילא שם נוסף יתווסף לה  - לירושלים.

 

בירושלים נמצאת לכל אדם פינה, שמאיזה סיבה שהיא, ומעטים מסוגלים להגדירה, הוא מאושר שם, וחש שהוא בבית יותר מאשר בכל מקום אחר

ומאותו מקום הוא אוהב להשקיף על ירושלים.

('פרידה ירושלים' – אביגדור דגן)

תגובות

כתוב תגובה
  1. דחוף!
    לירז (4/8/2014)
    יש לי עבודה במורשת למצוא 10 שמות של ירושלים ולהסבירם אם אפשר להסבירם לפחות 10 משמות ירושלים-יעזור לי מאוד