מיד כשיצאנו מבית הנשיא לכיוון בנימין, האוטובוס נקלע לרחוב ירושלמי צר ומפותל ועמוס. לא יכולנו להתקדם ולא הצלחנו לחלץ לאחור. נדרש ניווט זהיר בשיתוף פעולה בין כמה נקודות מבט כדי לכוון את האוטובוס בלי לפגוע באף אחד, ולצאת לדרכנו. בזכות הקשבה הדדית, תשומת לב וסבלנות הצלחנו.
רגעים שהמציאות היא גם משל למציאות.
*
האירוע בבית הנשיא היה יריית הפתיחה המתאימה ביותר למסע בית הלל.
כשנשיא מדינת ישראל פותח את דבריו בהלצה על כך שלפעמים הוא משתעמם בחזרת הש"ץ – מרגישים עד כמה היהדות הרלוונטית, המחוברת והקשובה היא בלב עתידה של מדינת ישראל.
אז אני לומד פרקי אבות, אמר הנשיר הרצוג, ומשם למדתי על כוחם של בית הלל ועל כך שגם בית שמאי מסבירים פנים.
זה כל העניין – גם בעלי דעות שונות מאוד יכולים לחלוק מתוך מאור פנים.
*
הנשיא נזכר, כמובן, במסע המושבות של הרב קוק ושותפיו. כמה חשובה התנועה הזו של היצאה אל אחרים, הוא אמר, ואיך היא ממשיכה את רוח סבו, הרב הראשי יצחק הרצוג זצ"ל.
ארבעה דוברים הביאו טעימות מתוך עשר שנות עשייה של בית הלל ומילאו את ליבנו בשמחה על כל הדרך שנעשתה. יחד עם השמחה, התמלאנו גם בתחושת מחויבות עצומה על כל מה שממתין עוד לפתחנו.
יו"ר ארגון בית הלל, הרב מאיר נהוראי, קרא מדברי הרב הרצוג זצ"ל על חיוניותה של מדינת ישראל לא רק לקומת הקיום הפיזי של עם ישראל, אלא במיוחד לקיום נשמתו.
הענקנו שי מיוחד לנשיא – מכתב בכתב ידו של סבו הרב, בו כתב בין השאר:
"ההדגשה שעלינו על כולנו, לעשות כל המאמצים האפשריים לפנות את הדרך לגאולה, גאולת עם ישראל וגאולת האנושות כולה, מהוות תכן רב הערך …
אם כי הובטח לנו שסוף הגאולה לבוא, והוא עיקר בעיקרי היהדות, היא זקוקה לפינוי הדרך מצידנו, ומובן שכל כמה שנמהר לעשות את המוטל עלינו בה במידה נמהר ונחיש את הגאולה".