כלל ישראל: הקשר בין פרשת במדבר להפטרתה

הרב ירחם שמשוביץ
פרשתנו פותחת את ספר במדבר ומהווה בעצם את ספר המסע, ספר הדרך של בני ישראל. לאחר הספרים שמות וויקרא שהיוו את ההקדמה לדרך, בא חומש במדבר ועוסק במאבקיו ובניסיונותיו של העם והאדם בדרך. שהרי אין זו חכמה גדולה להיות צדיק במקדש, צדיק בחממה שבמקום מגן, אלא הניסיון האמיתי של האדם הוא אם לאחר שיצא לדרכו, ממשיך הוא באותה הדרך בה דבק בהיותו בסביבתו המגינה והמוגנת.
ספר במדבר עוסק ברובו בגילוי הסדר האלקי של כלל ישראל, כאשר באמצעו של הספר, הוא נוטש לזמן מה את כלל ישראל, על מנת לעסוק בכאלה שהם חריגים בכלל, אך אסור לנו לשכוח שאף הם הינם חלק מן הכלל ואולי אפילו בבחינת מה, הם יוצאים מן הכלל במלוא מובנה של המלה ומוטל עלינו המאמץ של חיבורם וקישורם אל הכלל תמיד.
וכאשר אנו באים ומדברים על כלל ישראל, חשוב לדעת ולשים לב שאין מדובר בכלל, בחינת אוסף של פרטים, על אף שגם זו רמה מסויימת של קיבוץ הכלל; אולם כאשר באים אנו ומדברים על כלל ישראל אנו מדברים על דרגתו הערכית-מוסרית של העם. כלל ישראל הוא ברמת "נצח ישראל שלא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם", אין משמעות לפרט זה או אחר ברמת הכלל, לא ח"ו בתורת ביטול הפרטים לגמרי, אלא בבחינת כך שיודעים אנו שפרט זה או אחר עלול לרדת מהעגלה לאורך הדרך, אך זה לא יעצור את העגלה מלנסוע.
וחשוב לדעת שמושג זה של כלל ישראל מחובר הוא מאד לארץ ישראל. כפי שמלמדנו הנשר הגדול שביטול הנוכחות אפילו של קומץ אנשים בארץ ישראל, חלילה לא-ל מעשות זאת שהבטחנו שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, יהווה ביטולו של עם ישראל. ומשום כך אפילו יהיה רק מנין אנשים בארץ ישראל ומיליונים בחו"ל, המניין שבארץ יהווה את כלל ישראל.
וזה מה שבאה ההפטרה ללמדנו לעמקם של דברים; הנביא הושע בא ואומר לנו "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר", בניגוד לפרשה, בה מונים את העם בתורת חביבות זאת בדרך במדבר, בארץ ישראל אין חשיבות כלל למספר בני ישראל. ואולם מדגיש הנביא ש"מספר בני ישראל", כלומר בחינתם הפרטית "לא ימד ולא יספר", לא תהווה חשיבות בשביל להיאמר "בני א-ל חי".
והמשכה של ההפטרה הינה תוכחה קשה על הדרך בארץ העמים המומשלת למדבר, לצורך חינוכו וזיכוכו של העם הצריך לעבור כור היתוך לפני שיוכל להיכנס לברית האירוסין בה נמשל חיבורו אל הקב"ה, כקשר שלא מפסיק בהתקדמותו ובהתחדשותו עד לוארשתיך לי באמונה ואז וידעת את ד'.
וכן בפרשתנו חוזר כחרוז הביטוי "במספר שמות". לכתחילה אין ניגוד יותר קוטבי מאשר זה של המספר המראה על תחום הכמות והחומר הנמדד לשם המראה על תחום של האיכות והיחוד הבלתי ניתן להשוואה למדידה ולכימות. והנה יש לציין שהעולם של הכמות והחומר, בחינת בריאת העולם וזה של הרוח והמוסר בחינת מתן תורה, מא-ל אחד נמשכים שניהם. וזהו גם הכניסה של עם ישראל לארץ ישראל, דרגה מעשית לייחוד שמו יתברך בעולם כייחוד חתן וכלה בחדר כלולתם. "וארשתיך לי לעולם" עד עולם.