השאלה:

רחבת הכותל המערבי מחולקת לעזרת גברים ולעזרת נשים. חלקן של הנשים קטן באופן משמעותי מחלק הגברים ולעיתים צר המקום מלהכיל את המתפללות הרבות. האם מותר, על פי ההלכה, להרחיב את עזרת הנשים ברחבת הכותל? במידה ואין אפשרות להתפרס לחלק הדרומי[1], האם ניתן להרחיבה לכיוון הצפוני על חשבון חלק מעזרת הגברים?

תשובה:

ישנן שתי נקודות מוצא עקרוניות לבירור השאלה:

הכותל המערבי הוא שריד בית מקדשנו[2]. על פי המסורת המדרשית, מובטח שלא יחרב[3], ואף לאחר החורבן שכינה שורה בו[4]. על הרקע הזה, מעלת של התפילה לפניו גדולה ונשגבת[5] – לגברים ונשים[6] כאחד.

על פי ההלכה אשה חייבת להתפלל בכל יום[7]. על כל פנים, תפילתן של נשים זוכה לפרק נכבד בתולדות מסורת ישראל[8].

כדי להשיב לשאלה יש לבחון שני נושאים. האחד –

מהו מעמד הרחבה שלפני הכותל המערבי? האם ניתן לראותה כ'בית כנסת' למרות שאינה תחומה בכתלים מובהקים והיא חסרה תקרה?

על פי העולה מסוגיית התלמוד[9] גם רחובה של עיר, יתכן שיש בו מעמד של קדושה, שכן מתפללים בו לעיתים. מדקדוקה של סוגיה עולה, כי מקום שמתפללים בו בקביעות ייחשב במעלת בית כנסת, על אף שאין לו הגדרה מבנה[10].

לפיכך רחבת הכותל קדושת בית כנסת יש לה[11]. משמעות הדבר כי מלבד התנהגות של קדושה הנחוצה במקום, גם אין לחולל שינויים ברכיבי בית הכנסת בכדי[12]. האם השינוי של יעוד השטח מהיותו עזרת גברים לעזרת נשים הוא שינוי שייאסר? הדבר תלוי במעמד של עזרת נשים ומעלת קדושתה.

ביחס למעמד הקדושה של עזרת נשים מופיעות בהלכה שלוש דעות. עמדת פוסקים ספורים היא כי לעזרת נשים אין קדושה כלל[13]. פוסקים אחרים סבורים כי קדושת עזרת נשים היא קדושת בית כנסת ומעמדה שווה לעזרת הגברים[14]. אמנם רבים מן הפוסקים סברו כי לעזרת נשים מעמד של קדושה אך עיקר הקדושה היא בעזרת גברים[15].

אכן, נימוקי המשווים את קדושת העזרות מסתברים[16].

יתכן כי מחלוקת זו יונקת ממחלוקת הראשונים ביחס לשורש קדושת בית הכנסת[17].

העצה המקובלת בקרב הפוסקים האחרונים ולו כדי להוציא עצמם מן המחלוקת היא לערוך את השינוי בדרך של מכירה. לציבור יש סמכות להפקיע את בית הכנסת מקדושתו[18] וקל וחומר לחולל בו שינויי מבנה פנימיים[19].

אמנם סמכות הציבור ונציגיו מוגבלת. על פי, העולה מן התלמוד בבית הכנסת שבאים להתפלל בו יהודים מקהילות, ערים וארצות שונות – זהו 'בית כנסת של כרכים' – ואין סמכות בידי הקהילה המקומית וראשיה להפקיע קדושתו ולמכרו[20]. מקום התפילה ברחבת הכותל בלי ספק הוא 'של כרכים'.

אמנם אף בנסיבות אלו, במידה ויש מנהיגות בעלת סמכות מיוחדת[21] הכוללת יכולת כפייה וענישה – אפשר למכור ולהפקיע קדושת בית הכנסת[22].

לפיכך, בהסכמת ראשי הציבור [ממשלת ישראל הכנסת, עיריית ירושלים הרבנים הראשיים, רבני ירושלים ורב הכותל המערבי] ניתנת האפשרות להרחיב את עזרת הנשים של רחבת הכותל אף על חשבון עזרת הגברים. שימוש בסמכות זאת ייעשה  על הרקע של הצורך לתת למתפללות תנאים מתאימים לשפיכת שיח לפני בורא עולם.

עצה – כדאי להעמיד את דרישת החוק כבאה להקל על הנשים לשפוך שיחן לפני בורא עולם ברווחה ובנוחות. קריאה לייצר שוויון בין חלק הגברים לחלק הנשים לא רק שאין חותם של צדק עליו [שכן ברוב מוחלט של ההזדמנויות מספר המתפללים הוא פי שניים ויותר מאשר מספר המתפללות], אלא שהיא עלולה לייצר מאבק ציבורי מיותר שלא יוסיף כבוד לא לדת, לא לציבור ולא יקדם את המטרה הצודקת.

[1] ראו את ציפיותיו של הראשון לציון ביחס לגודלה של רחבת הכותל – הרב י' ניסים, הכותל המערבי ובעיותיו, טורי ישורון כ"ט (תשל"ב) עמ' 5-6.

[2] כך מכונה הכותל המערבי, במקורות רבים, בדורות האחרונים. כינוי מורכב ושגור זה, שיש בו מזיכרון העבר,  יש להקפיד שלא יטשטש את מעלת המקום המקודש המרכזי והוא – הר הבית. ראו שרטוט של התנועה ההיסטורית- נפשית הזו במאמרו של מ' בן-דב, הכותל (תשמ"ז), עמ' 11-34: מבית המקדש לכותל המערבי.                                 ביחס למעמדו ההלכתי המדויק של הכותל ושאלת שייכו לבית המקדש, ראו את הדיון בשו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן א. ואת דברי ההשלמה והתגובה בשו"ת יביע אומר ח"ט יו"ד סימן יא. ליבונה שאלה זו גם מן המרחב הטופוגרפי במאמרו של הרב ז"מ קורן, זיהוי הכותל המערבי, מורשה ג' (תשלב) עמ' 9-17.

[3] מדרש איכה רבה א ג.

[4] מדרש שמות רבה ב ב. ובמדרש במדבר רבה יא ב קושר שני עניינים אלו.

מדרשים אלו מתייחסים לכותל העזרה ולא לחומת הר הבית. מה גם, שביחס למתחם הר הבית נותרו כל ארבעת כתליו ולא רק המערבי. עם כל זאת במסורת העממית ואף בספרות ההלכתית הועתקה ההבטחה המדרשית אל כותל זה שהוא החומה המערבית של ההר. ראו למשל הרב מ' כהן , הכותל המערבי (1968) עמ' 11-16. ושוב במאמרו של בן-דב המוזכר בהערה 2.

[5] מוזכר כמקום תפילה כבר אצל בנימין מטודלה, מסעות רבי בנימין (מהדורת אדלר, לונדון, תרס"ז), עמ' כד. מחקר  מדוקדק מוצא את הזמן בו הפכה התפילה לפני הכותל המערבי לנחלת רבים – ד' בהט, מאימתי מתפללים ליד הכותל המערבי? ארץ ישראל כח (תשס"ח) עמ' 235-237. המסורת קידשה ופיארה את איכות התפילה בו. ראו למשל: מסורת מן האר"י בספרו של הרב צ"ה קוידינובר, קב וישר, פרק צג (במהדורת תשמ"ט עמ' שיא-שיב) וראו גם מאור ושמש פרשת ראה, – כיוון תפילה מכל העולם – לכותל המערבי.

[6]  שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן יט: "אודות נשים יקרות שחשקה נפשן ללכת לקבל פני שבת מלכתא על יד שריד בית מקדשנו הכותל המערבי להתפלל שם מעריב, דההתעוררות בעת הזאת גדולה שם עד מאד ברוב עם ובהשתפכות הנפש, כידוע. אך דא עקא שגרות בריחוק מקום וקשה להן ללכת רגלי הלוך ושוב, אם ישנה איזה עצה שיוכלו לנסוע לשם בהליכתן הגם שהדליקו כבר נרות שבת…". וראו גם מ' שילה, נשים ליד הכותל, אריאל 180-181 (תשס"ז), עמ' 55-59, האוספת עדויות )מצוירות ומצולמות) של נוכחות נשים מתפללות (לעיתים על פני כל הרחבה הישנה!) אל מול הכותל המערבי. וראו שם תמונות גם בעמודים: 192, 194-196, 205-207.

[7] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קו סעיף ב.

[8] החל מתפילת חנה [שמואל א' פרק א ופרק ב], המשמשת תשתית להלכות גדולות ורבות בסדרי התפילה [מסכת ברכות דף לא]. וראו את מסורת תפילת הנשים כפי שמתוארת בספרה של ע' לביא, תפילת נשים (2005)  ומחקריה של י' לוין כמו למשל: נשים יהודיות שחברו תפילות לכלל ישראל – עיון היסטורי, כנישתא 2 (תשס"ג), עמ' פט-צז ועוד.

[9] מסכת מגילה דף כו עמוד א.

[10] כך מסיקים רבים מחכמי זמנינו למשל –  הרב י' ליברמן, משנת יוסף סימן לד, וכן הרב ש' רבינוביץ (רב המקומות הקדושים), קדושת רחבת הכותל המערבי, בית אהרן וישראל עט (תשנ"ט) עמ' נט-סב.

[11] מלבד המצוינים בהערה הקודמת – שו"ת יביע אומר ט יו"ד סימן יא אות א, אור לציון (הרב ב"צ אבא שאול) ח"ב פה סעיף נז, ילקוט יוסף ח"ב, הלכות בית כנסת, עמ' רעד-רעו.

[12] כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן קנג.

[13] חכמת אדם סימן פו אות טו. שו"ת אבני נזר או"ח לג אות ד ['ואין בה משום קדושה ועל כל פנים לאו כקדושת בית כנסת'].

[14] פרי מגדים, אשל אברהם סימן רנא א. חסד לאברהם (תאומים) מהדורא תנינא תשובה יד מוכיח כי עזרת נשים שווה בקדושתה לעזרת גברים [מזה שלא הבחינו אותה מעזרת גברים במדרג של סוגיית מגילה כח, ומה שהקשה על הראיה ציץ אליעזר יב יד, תירץ הרב ש"י יפה, בענין אם מותר לישן בעזרת נשים, אור ישראל ל' (תשס"ג) עמ' קל-קלא, אלא שתירוצו המוכיח בשופי שנשים היו בבית הכנסת לא לוקח בחשבון שיתכן והיו נשים בבית הכנסת אבל עזרת נשים לא היתה, שכן ישבו בשולי עזרת גברים (!) ], וכן עמדת הרב י"ש נתנזון שדבריו יובאו בהמשך, וזוהי המשמעות הפשוטה גם של ערוך השולחן (או"ח קנד ז) הקובע כי לעזרת נשים יש קדושת בית הכנסת כיון שהנשים מתפללות שם [והיות והדבר תלוי בתפילה (קבועה) בפועל יש לבחון אם אותו דין יהיה לעזרת נשים בה מתפללים רק בשבת] וכן משמע באגרות משה או"ח ח"א נא ומשו"ת תשובות והנהגות ה' קסד (האומר זאת במפורש על עזרת נשים בכותל המערבי).

[15] בשו"ת מהר"ם לובלין סימן נט מבליע בסיום דבריו כי בית הכנסת של הברים הוא עיקר הקדושה. וכן עולה מדברי פוסקים אחרונים רבים כמו: שו"ת האלף לך שלמה (קלוגר) עו; דברי חיים ח"ב או"ח יד; שו"ת מהרש"ם ח"א י' ס"ק  יא; וכן מסכם הציץ אליעזר ח"ט יא.

[16] ראו דברי שו"ת שואל ומשיב (הרב י"ש נתנזון) חלק ב סימן כב:' ואדרבה לדעתי הוא מצוה גדולה משום שעינינו הרואות שבבהכ"נ בימות החורף א"א להתפלל כלל מפני הצינה וא"כ כמעט אשר לא יתפללו נשים כלל אף בשבתות וכמעט נשתכח תפלת נשים… וראוי ונכון לעשות להם בהכ"נ שיהיו להם חם כדי שיוכלו להתפלל… ובעוה"ר נתפרץ העם מאד והאנשים מזלזלים בתפלה ואם אין נשים מחזיקות צרכי בהכ"נ ובהמ"ד לא יהי' נרות וכל צרכי בהכ"נ וכבר אמרו בזכות נשים צדקניות שבדור נגאלו וא"כ מהראוי ונכון שנעשה להם מקום להתפלל ומה גם שישגיחו על הילדים שלהם שבעוה"ר יוצאים לתרבות רעה והם ילמדו להם שיתפללו וכבר צוה הקדוש ברוך הוא למשה שיקבל מראות הצובאות ולא בזה ולא שקץ אותם'. זאת, לעומת הגישה המחזקת את נחיתות עזרת נשים בסברות של עליונות הגברים [המכבדים את מקומם] וכו'.

[17] מחלוקת הרמב"ן ['תשמישי מצווה'] והר"ן ['קדושה'] – ראו אנציקלופדיה תלמודית כרך ג עמ' קצד באזור הערות 143-147. למ"ד 'תשמישי מצווה'– שהרי –  משמש מקום לתפילה כך גם עזרת נשים [כמופיע בדברי ערוך השולחן]. למ"ד 'קדושה' שכן נאמרים בו דברים שבקדושה – יש מקום למחשבה שזה נעשה בדרך כלל רק בעזרת גברים [כמופיע בכמה מן האחרונים].

[18] שם בשולחן ערוך סעיף ז. אמנם האפשרות להפקיע תלויה בפרטים רבים וכאן לא נכנסנו לבררם שכן מדובר רק בחוות דעת כללית.

[19] כך למשל נידון הדבר בשאלה זו עצמה של הרחבת עזרת הנשים על חשבון אוויר או איזור עזרת הגברים – מלבד המקורות שהוזכרו לעיל – גם בשו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן יג, בשו"ת מנחת יצחק ח ז סעיף ח ועוד.

[20] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנג סעיף ז. הנימוק הוא: היות והוקדש בית הכנסת אף לדעת האורחים – שמא יש אחד מאנשי העולם, שרגיל להתפלל בבית כנסת זה ואף לשמו הוא הוקדש, והוא אינו מסכים למכירה ואינה נוחה לו.

[21] יש מקום לעיין במעמדם של משלת ישראל והכנסת בארץ ובעולם היהודי בכלל, האם הם נכנסים למעמד של 'יחיד שתלו בדעתו' [מושג הלקוח מדברי שולחן ערוך שם] שהיות ומעמדו ברור ומובחן בעיני הציבור נינת לו הסמכות להפקיע את קדושת בית הכנסת.

[22] על פי תשובת משאת בנימין )תלמיד הרמ"א) סימן לג: 'אבל בזמן הזה בארצות הללו שמנהג הקהילות להעמיד עליהם מנהיגים ופרנסים ונותנים בידם מקל ורצועה על כל אנשי הקהילה לעשות כרצונם בכל עסקי הקהילה מעכשיו אין חילוק בין כפרים לכרכים ובכל ענין יש כח ויכולת ביד אותן מנהיגים למכור ביהכ"נ'. אמנם האבחנה ההיסטורית המצויה בדבריו בין תקופת התלמוד לבני זמנו טעונה חיזוק – אך הסברה בהירה ומימושה בהקשר של ממשלת ישראל מתבקש.