כוס קפה אחרון – למשמעותו של שמיני עצרת

בדברים קצרים אלה מבקש הרב בורגנסקי, רבו של המושב הושעיה לעמוד על העולה ממשמע המקראות על שמיני עצרת
(הרב חיים בורגנסקי)

א.

שמיני עצרת הוא, אולי, המועד העלום שבמועדי התורה. ציונו כ"שמיני" רומז לכך שהיום שייך לסדרת הימים שלפניו, ימי חג הסוכות. כך אפשר להבין גם את העובדה שאין לו תאריך משלו, שהוא השמיני ליומו הראשון של חג הסוכות, וכפי שלשביעי של חג אין תאריך משל עצמו, אף לשמיני כן.

דא עקא, שחג הסוכות נמשך בתורה רק שבעה ימים, ואף מצוותיו אינן אלא לשבעה ימים. כך מצוות העליה לרגל והשמחה של חג הסוכות (דברים טז, יג-טו):

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' א-להיך בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'… וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ:

וכך מצוות ארבעת המינים והסוכה שבחג הסוכות (ויקרא כג, מ-מב):

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' א-להיכם שִׁבְעַת יָמִים… בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים…

שמיני עצרת, אם כן, הינו איבר שמיני בסדרה שהמספר הבסיסי של איבריה הוא שבעה. מצד אחד הוא היום השמיני בסדרת הימים המתחילים בראשון של סוכות, אולם מצד שני הוא אינו חלק מחג הסוכות משום בחינה המופיעה בתורה: אין בו חובת עליה לרגל, אין בו חובת שמחה, אין בו חובת סוכה ואף לא ארבעת המינים. ממילא אין הוא קשור לחג הסוכות גם מבחינה תוכנית, ושתי המשמעויות של חג הסוכות – ההיסטורית והחקלאית – אינן קיימות בו.

פסוק אחד בספר ויקרא ממצה את כל תמיהותינו (ויקרא כג, לט):

אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:

הנה לפנינו "חג ה'" הנמשך שבעה ימים, ביומו הראשון שבתון, וביומו השמיני שבתון. אולם כיצד יש יום שמיני לחג הנמשך שבעה ימים?

ב.

כידוע, גם כאשר בוחנים את קרבן המוסף של שמיני עצרת מוצאים שהוא "בן חורג" לחג הסוכות. מבנה מערכת הקרבנות של חג הסוכות מיוחד בכמות הרבה של הקרבנות, ובסדר היורד של מספר הפרים המוקרבים מדי יום (ראו במדבר כט, יב-לח). ביום הראשון קרבים שלשה עשר פרים, שני אילים וארבעה עשר כבשים, מכאן ואילך יורד מספר הפרים באחד בכל יום, עד שביום השביעי קרבים שבעה פרים, ואילים וכבשים כביום הראשון. והנה, בהמשך אותה סדרה מופיע היום השמיני. הציפייה היא שהקרבן שלו יהיה של ששה פרים, שני אילים וארבעה עשר כבשים, כהמשכו של הטור היורד, אבל התורה מפתיעה (במדבר כט, לה-לו):

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם… וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם:

פר, איל ושבעה כבשים בלבד, כקרבנות המוסף של יום התרועה ויום הכיפורים, שני מועדי תשרי האחרים שאינם רגל![2]

ג.

עד כאן תמהנו על מקומו של היום בסדרת ימי חג הסוכות, שהוא שמיני להם אך אינו מהם. עתה נעיר גם על תפקידו כ"עצרת". משמעותה של המילה "עצרת" בהקשר של המועדים אינה נהירה עד תום, ונתפרשה פירושים הרבה לאורך הדורות.[3] אכן, גם אם נניח, כמסתבר, שהמילה "עצרת" לעצמה אינה מתפרשת כיום העוצר את החג, ברור הדבר כי שני מועדים בתורה נקראו עצרת: שמיני עצרת והיום השביעי של חג המצות, ושניהם מסיימים את ימי החג שלפניהם. קריאה ראשונית בעצרת של חג המצות מלמדת על דמיון בין העצרות (דברים טז, ח):

שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱ-לקֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה:

גם כאן, כמו בשמיני עצרת, יש סדרת ימים שהעצרת קשורה אליהם, אך איננה חלק מהם; העצרת היא היום השביעי של סדרה שששת ימיה הראשונים (אך לא העצרת עצמה!) מאופיינים באכילת מצות, ממש כמו שמיני עצרת, שהיא יום שמיני בסדרה שלשבעת ימיה הראשונים יש איפיונים שלהם בלבד. אולם קיים הבדל משמעותי בין שתי העצרות: בפסוקים אחרים, ואף באותו פרק, מצווה התורה על אכילת מצות במשך שבעה ימים, ומציינת את חג המצות כחג בן שבעה ימים, ומכאן שגם העצרת הינה חלק מחג המצות, בניגוד לשמיני עצרת, שאינה חלק מחג הסוכות.

ד.

מה, אם כן, תכליתו של היום המיוחד הזה? ביחס לשביעי של פסח ניתן לאמר כי התורה מבקשת לסיים את ימי החג ביום טוב ולא בחול המועד. ראוי לחג ארוך להסתיים בקול ענות גבורה של חג ולא בהתמוססות של חול המועד לתוך החול שלאחרי החג. אכן, במידה מסויימת ניתן לראות כך גם את תפקידו של שמיני עצרת, לסיים את חג הסוכות ביום טוב ולא ביום חול. אלא שאם כן, ראויה היתה עצרת של חג להיות היום השביעי של החג, כבחג המצות, ולא היום השמיני, החיצוני לו.

כבר ציינו למעלה שלפי משמעה של תורה שמיני עצרת אינו אחד מהרגלים, שהרי יש שלושה רגלים, והשלישי – סוכות – הוא בן שבעה ימים בלבד. גם מבחינת קרבנותיו אינו דומה שמיני עצרת לאחד הרגלים; לא לסוכות, כאמור לעיל, ואף לא לחג המצות או חג השבועות.

יש לאמר, אם כן, שלשמיני עצרת בתורה תפקיד כפול: מבחינה אחת הוא יום טוב המסיים את חג הסוכות, ולכן הוא נמנה על סדרת ימי הסוכות, אולם מבחינה שניה תפקידו לסיים את כל סדרת מועדי התורה, הכוללים, מלבד הרגלים, גם את שני מועדי תשרי. נראה שהתורה מבקשת יום טוב שתכליתו להוות סיום חגיגי לכל סדרת המועדים, והוא צריך לבוא אחר חג הסוכות. ומכיוון שאין טעם לקיים עצרת אחר עצרת, אוחד היום המסיים את חג הסוכות עם היום המסיים את סדרת כל החגים. כך נוצר שמיני עצרת, ששתי הבחינות מצויות בו; מחד גיסא הוא שמיני לסדרת ימי הסוכות, כסיום לחג הסוכות, אולם מאידך גיסא אין בו דבר ממאפייני החג, כיוון שאינו חלק מאותו חג אלא מועד מסיים לכלל מועדי התורה. קרבן המוסף שלו זהה לקרבנות יום התרועה ויום הכיפורים, לא מכיוון שהוא זהה להם מבחינת תכנו,[4] אלא מכיוון שזהו הקרבן המאפיין את מועדי תשרי שאינם רגלים.

לפנינו, אם כן, שבתון של סיום, מעין פרידה מכל החגים, בדומה למה שעשתה בסופו של חג המצות. אולם בעוד יום טוב שבסופו של חג המצות מסיים רק את אותו חג, כאן יש סיום של כל חגי השנה ומועדיה, ולכך נדרש שבתון בפני עצמו, מעין "חגם של כל החגים".

ושמא גם לכך מכוון המדרש היפה (במ"ר כא, כד):

משל למלך שעשה סעודה שבעת ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה בשבעת ימי המשתה כיון שעברו שבעת ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה נגלגל אני ואתה במה שתמצא ליטרא בשר או של דג או ירק כך אמר הקב"ה לישראל ביום השמיני עצרת תהיה לכם גלגלו במה שאתם מוצאים בפר אחד ואיל אחד.

הנה תם חג הסוכות על קרבנותיו המרובים, שהם כנגד שבעים אומות העולם, וכבר עומדים ישראל להפרד מעל הקב"ה, עם תום כל המועדים והחגים. והקב"ה מבקש לו עוד יום אחד של סיום, עוד "סעודה קטנה", שתתן טעם של חג לפרידה, רק בינו ובין אוהבו. כזה הוא שמיני עצרת, כוס הקפה לחברים אחרי שבע הברכות, כשהתזמורת כבר התקפלה והמתנות נארזו, והחוגגים אומרים לאוהביהם: "רק עוד קפה אחד לפני שנפרדים".


[1] בדברים קצרים אלה אני מבקש לעמוד על העולה ממשמע המקראות על שמיני עצרת. לתורה שבעל פה התייחסות שונה לגמרי ואכמ"ל.

[2] לעניין זה ראו: ר' יואל בן נון, "ראש השנה או ראשית השנה?", בראש השנה יכתבון (בעריכת אמנון בזק), אלון שבות, תשס"ג, עמ' 11-19. הרב בן נון קושר את שלשת מועדי תשרי, בניגוד להצעתי כאן.

[3] ראה, לאחרונה, סקירה רחבה והצעת פרוש למשמעותה של המילה "עצרת" אצל חז"ל, אצל דוד הנשקה, שמחת הרגל בתלמודם של תנאים, ירושלים, תשס"ז, עמ' 205-215. נמנעתי כאן מלהתייחס לפרשנויות השונות, שכן, כאמור, בין כך ובין כך התורה מכנה "עצרת" את הימים המסיימים דווקא, ולא את שאר ימי החג, ואין הדבר משנה מהו פירושה המדוייק של מילה זו. מעבר לשאלת ה"עצרת", הנשקה עוסק בספרו בהרחבה בתולדותיו של היחס שבין סוכות לשמיני עצרת ברבדים השונים של התורה שבעל פה, ראה שם, עמ' 160-231.

[4] יש להעיר שגם יום התרועה ויום הכיפורים אינם זהים מבחינת תכנם, ואם כן, בחודש תשרי יש שלושה מועדים שספק אם יש ביניהם קשר תכני, והדבר הברור היחיד הוא שאינם רגלים וקרבנותיהם אחידים.