והיתה שבת הארץ לכם

פרשת בהר עוסקת במצוות השמיטה. הכתוב מדגיש, כי יבול הארץ בשנת השמיטה מותר בשימוש עצמי (ויקרא כ"ה, ו´): "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה".
(הרבנית פנינה נויבירט)

הכתוב ממשיך ומפרט מי זכאי לאכול מהיבול: "לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ:". מהדגשת המילה "לאכלה" אנו למדים, כי יבול הארץ בשנת השמיטה מותר בשימוש עצמי, אך אסור בשימוש מסחרי (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא, בהר, וכן עבודה זרה ס"ב.): "לאכלה ולא לסחורה". איננו הבעלים על הארץ, הארץ שייכת לבורא עולם והוא, בחסדו, מתיר לנו להשתמש בה. מסר אמוני זה הינו אף מסר חברתי ממדרגה ראשונה. איננו בעלים על הקרקע, דבר אינו מבדיל בינינו לבין האחר, כפי שמבאר רש"י (שם): "אף על פי שאסרתים עליך לא באכילה ולא בהנאה אסרתים, אלא שלא תנהוג בהם כבעל הבית אלא שהכל יהיו שוים בה אתה ושכירך ותושבך".

עם זאת, מעיון מדוקדק בלשון ציווי זה נדמה כי ישנו כפל לשון מיותר: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ". על פניו, המילה "לכם" מיותרת. די היה לצוות עלינו "והיתה שבת הארץ לאכלה לך ולעבדך". מה מוסיפה ההדגשה שבמילה "לכם"? קושיה זו מועלית על ידי הנצי"ב מוולאז'ין (העמק דבר, שם): " ועדיין תיבתם לכם מיותר. והמה מקרא חסר והיתה שבת הארץ לאכלה". הנצי"ב מספק תשובה נפלאה, השופכת אור על הפסוק: "נראה לפי הפשט דה"ק דמה שהוא שבת הארץ לכם. שאין אתם רשאים לעשות תכלית מהספיח או מפרי האילן. בזה בא לאכלה לך ולעבדך ולאמתך בשוה. לא כדרך מזון העבדים שנותנין להם סובין וכדומה פסולת". מצוות השמיטה לא נועדה לעניים. ציווי השמיטה נועד בראש ובראשונה לנו – "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה". הארץ שובתת עבורינו, היא מלמדת אותנו את מעמדנו האמיתי, היא מזכירה לנו כי היא רכוש הכלל. לכן בשנה זו אוסרים עלינו להפיק מהארץ – שניתנה לכל בני האדם- כל דבר למטרה מסחרית. רק כשנבין את רעיון השמיטה – לָכֶם – רק כשנרגיש שאיננו מורמים מעם, יהיה שוויון אמיתי " לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ". בהשראת דברים אלה מבאר הרב קוק בהקדמה החשובה לספרו שבת הארץ, את מהות השוויון המושג באמצעות שנת השמיטה. בחיי החול, מבאר הרב, אנו נתונים במרוץ נצחי, אנו שבויים בדאגותינו הקיומיות, בעמל תמידי, בתחרות תמידית. כל אלה מקטינים את עדינותנו, חונקים את המוסר הטבעי שלנו, מסתירים מאיתנו את העולם כפי שהוא באמת. לכך נועדה השמיטה. היא נועדה בראש ובראשונה לנו: "ואם אותה האביריות המוכרחת להתלוות על כל סדר של חיי ציבור קבועים גורמת להקטין את עדינות החיים המוסרית והניגוד המתמיד שבין האידיאלית להכרזה של חסד ואמת חמלה ורחמים, לבין הנגישה והכפייה ולחץ הקפדה של קניין ורכש, המוכרחים להיראות בעלם המעשי, גורם הרחקה לאור האלוקי מתכונת הכרתה שלה האומה – הנה הפסקת הסדר החברתי בצדדים ידועים, מתקופה לתקופה, מביאה לאומה זו (כשהיא מסודרת על מכונה), לידי עלייתה העצמית למרומי התכונות הפנימיות שבחיים המוסריים והרוחניים, מצד התוכן האלוקי שלהם, העומד למעלה למעלה מכל תכסיס וסדר חברתי, והוא מעבד ומעלה את הסדרים החברתיים ונותן להם את שלמותם". אנו זקוקים לשנת השמיטה לא פחות מהאדם העני והנזקק. אנו זקוקים לה למען עדינותינו, למען שפיותינו, על מנת לשוב למקוריותינו, על מנת להיות מסוגלים לראות את האחר כשווה לנו, ובמילותיו: "שנת שבתון מוכרחת היא לאומה ולארץ! שנת שקט ושלוה, באין נוגש ורודה … שנת שוויון ומרגוע התפשטות הנשמה בהרחתה אל היושר האלוקי, המכלכל חיים בחסד … אין חילול קודש של קפדנות רכוש פרטי בכל תוצאות יבולה של שנה זו, וחמדת העושר מתגרה על ידי המסחר משתכחת "לאכלה ולא לסחורה". עין טובה והוקרה נאמנה באה לכל ברכת ה' אשר בפרי הארץ … רוח קדושה ואצילות שפוך על פני כל "שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'".

זכינו לשוב אל אדמתנו הטובה, ולהפיח רוח חיה בציווי השמיטה הקדוש. ערב שנת השמיטה הבאה עלינו לטובה אנו נדרשים להקשיב לאדמת ארץ ישראל, אשר בשנה זו משיבה אותנו לאנושיותנו, מזכירה לנו את מוסריותנו, שובתת למענינו – "והיתה שבת הארץ לכם".