הרבנית יפית קליימר
מנהלת מכינת צהל"י
הרבנית יפית קליימר היא בוגרת מכון "כרם" להוראה. בעלת תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית ותואר שני מאוניברסיטת חיפה. מנהלת פדגוגית של המכינה הקדם צבאית "צהלי", מרצה במת"ן השרון ובמת"ן רחובות, ו"במרכז יעקב הרצוג" ומנחת קבוצות.
הכתבות שלי
https://www.beithillel.org.il/wp-content/uploads/2020/04/bloom-blooming-blossom-blur-355663.png
400
600
yotam
https://www.beithillel.org.il/wp-content/uploads/2022/08/לוגו-מסע-מקשיבים1-1-300x117.png
yotam2021-03-25 14:34:182021-03-25 14:42:48דף לימוד לפסח התשפ"א - "בכל דור ודור""כך עלה במחשבה לפני": התבונה האנושית והמסתורין האלוהי | ד"ר חנה השקס על פרשת בחֻקֹתַי
פרסומים ברשת
קישורים מומלצים
רוצים לשאול שאלה?
שאלה
אם יש את האיסור ההלכתי האוסר לעשן, מדוע אנשים דתיים עדיין ממשיכים לעשן?
האם זה נובע מתוך הדחקה והתעלמות?
תשובה
בהעדר מחקר סוציולוגי, שאינני מוסמך לבצעו, אוכל לענות על שאלתך רק באופן חלקי, על-פי הרשמים שלי לגבי מגמות ודינמיקות בעולם הדתי והחרדי. ממה שאני רואה, הרבה פחות יהודים דתיים וחרדים מעשנים היום מאשר לפני שנות דור, וכפי הנראה אחוז המעשנים במגזרים האלה נמוך מאחוז המעשנים באוכלוסיה הכללית.[1] בעקבות המחקרים הרבים והמבוססים שהראו בעליל את הסכנות הבריאותיות של העישון, הולכים וגוברים בדורות האחרונים הקולות הרבניים נגד תופעת העישון.[2] עם זאת העישון בעולם הדתי והחרדי עדיין קיים במספרים משמעותיים, ובעולם הישיבות – במיוחד בעולם החרדי – העישון הינו עדיין תופעה נפוצה.
סביר להניח שתופעת ההדחקה וההתעלמות אכן משחקת כאן תפקיד,[3] שכן קשה להבין כיצד אדם המודע כראוי לסכנות ארוכות-הטווח הכרוכות בעישון יכול להמשיך לעשן וודאי לא להתחיל לעשן. יש לציין שהדחה והתעלמות אינן נחלתם של דתיים וחרדים בלבד, ושנתיים של מגפת הקורונה לימדונו שרבים האנשים מכל האומות ומכל המגזרים המסוגלים לפעול כאילו 'אין קורונה בעולם'. מכל מקום נראה כי להמשך תופעת העישון בעולם הדתי, ובמיוחד בעולם החרדי, תורמים גם גורמים נוספים:
מיהו אין גוזרים על הציבור גזירה שלא ישמעו לנו, ויכול לצאת תקלה שיסיקו מכך שאין לרבנים השפעה, וממילא לא יקבלו דבריהם גם בשאר דברים, וגם תמיד ימצאו איזה רב שמתיר ואפילו מעשן בעצמו, ואינם צריכים להצטדק יותר ממנו, לכן חוששני לפרסם האיסור מדינא.
ולכן אף שאני מזהיר כל אחד לא לעשן, ואפילו לא להתיישב במקומות שמעשנים, ואם בא אצלו אחד המעשן יש לבקש ממנו למנוע לעשן עכ"פ לפניו, וליזהר מאיסור זה שהתורה הזהירה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", והוא כגדר מאבד עצמו לדעת, אבל להוציא כרוז על כך ברבים שהדבר איסור חמור אינו כדאי, הואיל וחלק ניכר לא ישמעו לנו, וכמו שרואים שהרופאים בעצמם אין בכוחם לאסור אפילו לעצמם לעשן, גם אנו מוכרחים לשתוק, אבל ראוי לומר למעשן שמשחק בחייו [ואף חיי שעה בכלל זה] עבור הנאתו, וימהר להסיר תקלה וסכנה מגופו, ואז טוב לו ששומר גופו שהוא נרתיק לנשמתו, והקב"ה ישמור אותו מכל רע.
נציין שוב שחלה התקדמות בתחום הזה בשנים האחרונות. רוב המעשנים מודעים לכך שהעישון כרוך בסיכון לבריאות, גם אם אין הם מייחסים לכך את החשיבות הראויה, ואט אט גם גוברים הקולות בעולם הרבני נגד תופעת העישון. אכן קשה לשנות הרגלי התנהגות וחשיבה, ועם זאת ההבנה של סכנות העישון מחלחלת לתוך תודעת הציבור התורני, ובעזרת השם נראה בעתיד הלא-רחוק שיקפידו כולם להישמר ממנהג רע ומסוכן זה.
התשובה ניתנה מאת הרב אברהם וולפיש
ארגון רבני ורבניות בית הלל
השאלה
מה עמדת בית הלל לגבי השקעת כספים (פנסיה, גמל, השתלמות) במסלולים שאינם 'המסלול הכשר' שמציע בית ההשקעות?
תשובה
שלום רב,
השאלה שלך היא קשה למענה ואינני יכול לייצג את בית הלל אלא לכל היותר את דעת עצמי.
א. ב"ה זכינו שבארץ ישראל הולכים ומתפתחים נושאים הלכתיים הנוגעים לעולם המודרני, ובכלל זה ברפואה, בכלכלה, במשפט ועוד.
בין הנושאים שיש לדון בהם בעיסוק בנושאים כלכליים הם הלכות ריבית, שהם הלכות קשות שמעטים תלמידי החכמים הבקיאים בהם לפרטיהם.
קטונתי מלפסוק בענייני ריבית אולם האמור לקמן יתן רק קווים כלליים בלבד. ובכל זאת אאריך, כי מדובר בנושא חשוב.
ב. בעולם המודרני דרך מאוד מקובלת לדאוג לשמור על ערך הכסף ולייצר ממנו רווחים היא ע"י השקעות למיניהן, בוודאי במסלולים לטווח הארוך כמו פנסיה, גמל, קופות השתלמות וכד'. בניגוד להימורים וכד' זו גם נחשבת הדרך המקובלת ביותר, האחראית ביותר, שבה אדם באורך רוח דואג לאורך שנים להשקעה נבונה בנכסיו.
.
ג. צריך להבין שההבדל בעשירית האחוז, הבדל שנראה לנו אפסי לכאורה, בין בית השקעות אחר למשנהו, יוצר הבדל של עשרות אלפי ש"ח בטווח הארוך, ואם מדובר בהבדל של אחוז, מדובר במאות אלפי ש"ח ויותר. כל זה באדם פרטי, בודד, יחיד.
כאשר מדובר בהלכות ציבור, וכאשר יש לפוסק את האחריות להורות לציבור מה כן ומה לא, מה כשר ומה לא כשר, צריך להביא בחשבון שמשמעות ההחלטה הזאת היכן להשקיע והיכן לא מתבטאת במיליארדי ש"ח, ויש לה השפעה אדירה לא רק על אנשים מבוגרים, שיפדו בעתיד את קרנות הפנסיה, וימצאו את עצמם עם פחות מאות אלפי ש"ח לזקנתם ולמחייתם, אלא על התמודדות מדינת ישראל עם קצב ההזדקנות של האוכלוסיה ומימון הנ"ל (כולל השקעות בבריאות, לדוגמה), התמודדות המשפחות הנ"ל לבניהם לנכדיהם ולצאצאיהם עם משברים כספיים, חובות וכו'.
מתן הוראה לאוכלוסיה שלמה (ואנו מקווים שתהיה רחבה) לעבור להשקעה בקרן פלונית X ולא בקרן Y, כאשר יש מומחים פיננסים שממליצים לציבור לרכוש דווקא דרך קרן Y, כיוון שהתשואה שלה גדולה יותר, ומאידך אנו סבורים שקרן X 'כשרה' יותר, יש לה משמעות אדירה.
הפוסקים כמובן לא נרתעים לפסוק בשאלות של פיקוח נפש וגם בשאלות כלכליות כבדות, ואם מדובר באיסור חד משמעי ודאי נקבל את הדברים באהבה. אך עם זאת, חשוב לוודא שתהיה זהירות אינסופית כאשר קוראים לציבור לעשות פעולה מסוימת בשטח קרנות הפנסיה, לדוגמה, וכדלקמן.
ד. קרנות הפנסיה וכד' מגלגלות סכומים אדירים של כסף ובחלקן יש בעיות של חברות המחללות שבת, בעיה כבדה של ריבית, ועוד. יש כמה וכמה גופים שיש להם מומחיות, הן בעולם החרדי והן בעולם הציוני דתי, בהלכות כלכליות, ויש גם כמה וכמה רבנים שפוסקים בנושא. ועדיין חשוב לדעת:
1) השקעה בחברות שמחללות שבת – לעתים יוצא פסק הלכה או קריאה שיש להשקיע רק בחברה 'שומרת שבת'. ואולם, צריך להבין איך פועל השוק הפיננסי. כיום השוק פועל בצורה שכזו שחברות משקיעות במאות חברות גדולות, והשוק משתנה כל רגע וכל שנייה, בהמלצות של אנליסטים וכד', במכירה וקנייה וכד'. לא ניתן לבודד חברות שלא משקיעות בכלל בחברות שלא מחללות שבת, ואם ניתן – החברות הללו פשוט קטנות מדי וממילא הסיכונים שהם לוקחים לא מאוזנים, והרווחים בהתאם לא יכולים להיות טובים לאורך זמן. לשם המחשה, אם אני משקיע מיליארד דולר ב-500 החברות הגדולות אז הסיכונים שלי שונים לחלוטין מכשאני משקיע ב-10 חברות. זה דבר פשוט שאי אפשר להתווכח לגביו.
מה ניתן לעשות? חלק מהפוסקים משלב בפסיקה שלו היבטים ציבוריים של תמיכה בחילול שבת. במילים אחרות, לא ייתכן שאוכלוסיה דתית תתן את כספה לקרנות שמחללות את השבת בריש גלי ולכן חובה להשקיע בחברות קטנות. זהו שיקול שלא ניתן להתעלם ממנו, אולם הפוסקים הנ"ל לא באמת מעוניינים שהציבור יפסיד את כספו בהשקעה בחברות קטנות וכנ"ל, ולכן מוצאים לעצמם דרך פשרה: השקעה בחברות שאחוז היקף השקעותיהן בחברות מחללות שבת הוא קטן מאחוז מסוים, נניח: 10%. מה המשמעות של העובדה הזאת מבחינה הלכתית? הרי גם אם אני שותף בחברה שרק 'קצת' משקיעה בחברה מחללת שבת, הכסף שלי 'נצבע' בחילול שבת? אין לדבר משמעות הלכתית, אלא ציבורית: לדעתם עדיין עדיף, ולו ברמה ההצהרתית, שהציבור ישקיע בחברות שפחות מחללות שבת.
2) אין שום אפשרות לפקח על החברות. חברה שמצהירה שהיא לא משקיעה בחילול שבת, יש צורך לבדוק אותה כל יום, כל חודש, לפחות כל רבעון, כדי לוודא שהמצב עדיין כזה. המצב דינאמי ברמה של שבריר שנייה, בוודאי ברמה של חודש. לבוא ולתת הכשר ולקוות שעוד שלושה חודשים עדיין החברה לא משקיעה בחילול שבת – זה נאיבי וחסר סיכוי. אבל אין לנו את ההיקף, את כוח האדם, את היכולת האמיתית לפקח על זה. מה עושים? מסתפקים בהתווית קו ציבורי ואומרים שה' יעשה הישר בעיניו ולא עליך המלאכה לגמור ובע"ה אי פעם נתקדם. שוב, איני פוסל את התמימות בעבודת השם, אבל שעה שמדובר בהפסד מרובה מאין כמוהו לא ברור שזו הדרך הנכונה.
3) מה הופך חברה ל'כשרה'? מדוע דווקא שמירת שבת? אולי הלנת שכר שכיר? האם בדקנו שכל החברות שנתנו להם הכשר, משלמות לעובדיהן בזמן? לא יוצאות בפרסומות לא צנועות? עוסקות בתחומים שדואגים לפיתוח האנושות ולא לבידור זול ותחומים שמוגדרים בספר קהלת כ'עמל ורעות רוח'? שוב, מדובר בהחלטה שרירותית כלשהי שמנסה לתפוס את מה שניתן לתפוס.
4) כדאי לדעת שיש שיטות מקלות, כמו שיטת הרב אשר וייס, שסבור כי בחברה ציבורית לאור ההפרדה הנדרשת בחוק בין ההנהלה ובין בעלי מניות, אין לחברה עצמה איסור להלוות בריבית (הוא סבור שיש לחלק בין איסורים בין אדם לחברו, דוגמת גזל של חברה, לבין איסורים בין אדם למקום, דוגמת ריבית; וכן בין איסורים הנעשים ע"י עובדי החברה כמו עבודה בשבת, לבין איסורים הנעשים על ידי החברה עצמה). או כמו שיטת הרב משה פיינשטיין (אגרות משה יו"ד ב,סג) לעניין היתר עסקה לחברה ולדעתו אין איסור ריבית כלל בהלוואה לחברות. יש שיטות שחולקות על שניהם, בהחלט, אולם שעה שמדובר בהפסד מרובה מאין כמותו, צריך מאוד להיזהר שלא לתת לציבור עצה שאינה הוגנת ולכלות את ממונן של ישראל, כפשוטו.
ה. תאמרו, אתה 'מצנן את האמבטיה': רבנים ומכונים חשובים משקיעים עמל רב בניסיון להציל את מה שניתן להציל ואתה בא ואומר 'הכל או לא כלום'. נכון. יש לי בהחלט הערכה רבה למי שמנסה לקדם את מה שניתן לקדם, ואני בהחלט מבין מי שירצה לסמוך על דבריהם ולהשקיע בקרנות שומרות שבת בלבד וכד'.
עם זאת, כדאי לאזן את הנ"ל לאור השיקולים שהובאו כאן. יתרה מזאת: הדבר מזמין גם שרלטנות. שערו בנפשכם שאני מעוניין להצליח בקרן השקעות חדשה שאני מקים. כדי להילחם בשוק, אני פונה לציבור הדתי ומציע להם מה שאין לאחרים – אצלי, נניח, יושקעו 9% מהכספים בלבד בחברות שומרות שבת. כדי להצליח בחברה הקטנה שהקמתי אני נאלץ להחזיק עובדים במשכורת זעומה (שכן אני צריך לכסות על ההפסדים מההשקעות הנ"ל, יחסית להשקעות אחרות, רציונליות יותר, שיכולתי 'להרשות לעצמי' לולא היה עלי פיקוח) כאשר אני מפר את זכויות העובדים הבסיסיות (גם לפי ההלכה), כשאני משלם בשוטף פלוס שישים, או לא משלם וכד'. אני היחיד ה'כשר', אבל באמת אין אפשרות לבדוק שאני כשר לאורך זמן; אין אפשרות לבדוק שטחים אחרים של פעילותי; גם השטחים שהוצעו לבדיקה (שמירת שבת) למעשה קובעים רף לא ברור (9% זה גם שותפות. אם היה לי 9% של חלב בסיר בשר זה לא היה מספיק להתיר…) וגם בסופו של דבר הקרנות שומרות השבת שלי משקיעות בקרנות שמשקיעות בקרנות שאינן שומרות שבת, כך שאני מצליח לשמור על השבת רק במעגל ה'ראשון', אבל הכספים, בעקיפין, גם הם מושקעים בחברות לא שומרות שבת. וכך אני מתעשר על חשבון הציבור, שמשקיע רק בקרן שלי, כשבהיבט המצרפי (הכללי), לא מדובר בשיפור אמיתי.
ו. בקיצור, יש מי שיפסוק שעדיין הניסיון למזער ולו גם במעט חילול שבת, והרווח ההצהרתי מכך שחברות מוכנות לספק דרישה של ציבור דתי שלא להשקיע בחברה מחללת שבת, 'שווה' את הבעיות הנ"ל. ויש מי שיחשוב שבדבר כל כך גדול וכל כך משמעותי אין רשות להתערב אלא אם כן נהיה מספיק מאורגנים כדי לפקח על כל השוק. עד שזה לא יקרה, מכיוון שממילא יש פוסקים שמקלים בעניין וסבורים שאין להקשות על הציבור בעניין זה (הרב אשר וייס, הרב שלמה דייכובסקי ועוד), אישית עמדתי שעם כל ההשתדלות למעט באיסורי שבת וריבית, אין לעת עתה יכולת הלכתית להתערבות. כדאי מאוד להתייעץ עם מי שמבין היטב בהלכות ריבית ובהיבטים ציבוריים, ולאחר שטיחת כל הטענות הנזכרות לעיל, לקבל עצה מושכלת כיצד להתנהל.
בברכה,
הרב משה כהן
רבני בית הלל
שאלה
שלום,
בהיעדר אפשרות אחרת, המאמן שלי להגנה עצמית הוא גבר. אני גם מאמנת הגנה עצמית ילדים צעירים (10 ומטה).
האם נגיעה לצורך הסבר מהווה בעיה הלכתית במקרה הזה? הכוונה כמובן לא לאחיזות, תפיסות וכו' אלא להדגמת בעיטות וכד'. האם ככלל 'להרביץ לבנים' זה בעייתי מבחינת נגיעה (כמובן, במקרים שבהם זה לא אסור מכל הסיבות האחרות)?
תודה רבה מראש על המענה!
תשובה
שלום וברכה,
במסגרת אימונים של קרב מגע וכדו', הנגיעה אינה "דרך תאווה", האסורה לכו"ע מהתורה, אלא נגיעות האחד בשני שלא בדרך תאווה, השנויה במחלוקת ראשונים בין הרמב"ם לרמב"ן, וכפי שמסכם החכמת אדם [שער בית הנשים קכ"ה/ב]-
"ואם אינו עושה דרך תאוה לרמב"ם אסור מן התורה ולרמב"ן מדרבנן".
מסייג הרב משה פיינשטיין [אגרות משה יו"ד ב/קל"ז] ואחרים, שגם מדרבנן מגע שלא ניכר שאינו דרך תאווה [כגון מתן נשיקה לקרובת משפחה שאינו בן/בת/אבא/אבא/סבא/סבתא] הוא גם אסור, אך מה שניכר שאינו דרך תאווה מותר:
"דכן משמע מהש"ך [יו"ד סימן קצ"ה]…לכן המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממשמשים דופק של נשים …מטעם דלא אסרו אלא כשלא ניכר שאינו לחיבת ביאה ומשמוש הרופאים ניכר שאינו לחיבת ביאה אלא לרפואה."
נדמה שנגיעות כדי ללמד "הגנה עצמית" היא בדיוק כמו מדידת דופק של גבר לאשה/הפוך: מדובר על נגיעה שניכר "שאינו דרך תאוה", אלא ניכר שהוא [מה שאני מכנה] "נגיעה מקצועית" לשם לימוד בלבד ומותרת.
אכן, הרבנים דוד ואברהם סתיו, בספרם "אבוא ביתך"- צניעות וקרבה בין גברים לנשים" בעמ' 25 והלאה עוסקים בשאלה זו במקרים חמורים אף יותר [של מתן חיבוק ממש במסגרת עבודה טיפולית], ומסיקים [ציטוט ממאמר מקביל בביטאון של צהר, כרך מ', "הלכות קרבה בין המינים במסגרת טיפול"]:
" בנגיעה שבאופן אובייקטיבי אין בה ולו שמץ של חיבה והנאה, כגון סיוע טכני וטיפול רפואי, יש לסמוך על דעת הפוסקים שהתירו מגע כזה לכתחילה", ואילו במגע שיש בו פוטנציאל של הנאה וקרבה, ראוי להחמיר כדעת האוסרים מדרבנן מגע שאינו של חיבה, בצירוף עם דעת הפוסקים שמגע כזה נחשב כמגע של חיבה. נראה כי כך גם מנהג העולם (שומר ההלכה), שלא לחוש למגע טכני בעלמא (כגון בקבלת עודף ממוכר או במדידת לחץ דם), אך להימנע בנסיבות רגילות מלחיצת יד ושאר מיני מגע של קרבה".
ע"כ, דעתי היא שאין כל בעיה בנגיעות בחוג ללימוד הגנה עצמית בין גברים לנשים.
בברכה,
הרב יהושע גרינשטיין
ארגון רבני ורבניות בית הלל
השאלה
שלום וברכה,
רציתי לדעת האם מותר שגבר ישן בסמוך לאישה בשטח פתוח(חוף ים וכדומה) בהתחשב בזה שיהיו עוד אנשים באזור ואם אפשר גם מה המקור
תודה
תשובה
1. גבר ואשה, כששניהם לא נשואים זה לזה, אסורים להתייחד במקום סגור או מבודד. אולם כאשר מדובר ברשות הרבים ובמקום שיש בו אנשים אחרים הדבר מותר מצד דיני ייחוד. אלו אינם מתאימים אפוא למקרה דנן.
2. ההקשר שנראה יותר נכון הוא דברי הגמרא (בבא בתרא נז,ע"ב) אשר דנה באפשרות ההליכה במקומות לא צנועים. הגמרא אוסרת מכל וכל ללכת במקום לא צנוע כשיש אפשרות אחרת שלא להגיע לשם; ברם כשאין אפשרות שכזאת, הגמרא קובעת כי נדרש רק להתאמץ שלא לראות את המראה הלא צנוע, אך אין חובה בכך.
3. ברי כי המקרה שבו נשאלת השאלה – בטיול, שינה על החוף וכד' – מהווה שינוי מההרגל היום יומי של האדם (גם למי שרגיל בחברה מעורבת) ולכן יש לדון בצורך להיכנס למקום שכזה. האם טיול הוא הכרח או שאדם תמיד יכול להימנע ממנו? נראה כי ניתן לסמוך מעיקר הדין על השיטות המקלות לפיהן טיול נחשב כצורך סביר של אדם (ראו: הרב דוד סתיו, בין הזמנים, הלכות טיולים, במקורות שבהערה 22). ואולם גם אז יש לפחות שלא להסתכל בשעה שעובר במקום. הדרישה הזאת אינה ריאלית כשמדובר בשינה על החוף, ועלולים להיות בה מראות לא צנועים (התארגנות לשינה וכד') ושכן מדובר על שהות ארוכה ואין לאדם יכולת שלא להסתכל, ולפיכך אפילו לשיטות המקלות הדבר אסור, בשל משך ההסתכלות ואופן ההסתכלות, כאשר מדובר בשהייה ממושכת, שקשה לומר שהיא אקראית (ראו: הרב דוד סתיו והרב אברהם סתיו, אבוא ביתך, חלק א, פרק כ; וכן: הרב שמואל כץ, קדושים תהיו, עמ' 65, שאוסר שחייה מעורבת גם אם שני המינים לבושים בביגוד מלא).
4. נדמה שיש לאסור לא רק מחשש למראות אסורים, אלא בשל האווירה עצמה: אין שום ספק שהאווירה בחוף ים שבו ישנים גברים לצד נשים, אף אם יש אנשים באזור (כך שאין לראות זאת כמקום מבודד), יוצרת הרגשה לא צנועה, לשני המינים. נוסף על כך בדרך כלל האווירה במקומות אלו נושאת אופי קליל. הרמב"ן מרחיב בפירושו לספר דברים (ו,יח) כי התורה ציוותה באופן כללי "ועשית הישר והטוב" ואין לה יכולת להתייחס לכל פרט ופרט. אבל אנו מצווים להבין את הכיוון ההלכתי והמוסרי של דברי התורה מתוך הכללים. ולכן מכל הטעמים הנ"ל יש לאסור
השאלה
שלום וברכה,
אשתי ואני לפעמים ישנים אצל ההורים שלה בשבתות או אצל אמא שלי לפעמים וקורה שפעמים אשתי בתקופת נידתה ויש מיטה אחת בחדר וספה בסלון עכשיו המיטה שאצל ההורים שלה זו מיטה שהייתה שלה וישנה בה כשהיא הייתה רווקה אז מה הדין במצב כזה מה צריך לעשות ?
תודה רבה
התשובה
השאלה
שלום,
בטעות בזמן יחסים בעלי סיים בחוץ אני נורא כועסת על עצמי ועליו ומרגישה רע.
אנחנו מקפידים על זה מאוד מאוד!! מאז הנישואין לא קרה כזה דבר, זה קרה מטעות איומה ואי הבנה שלי.
בכיתי מאוד ואני עצובה מאוד וכועסת עלי ועל בעלי. מה עושים?
תודה רבה
התשובה
כך התיר הכתב סופר (אבן העזר כו) לאשה שעם תחילת יחסי אישות הייתה נאלצת ללכת לשירותים וגרמה לבעלה להוצאת זרע, והוא מתיר את קיום מצוות העונה (לא באופן תדיר) למרות שבעקיפין ההשלכה תהיה הוצאת זרע לבטלה באונס. צד נוסף להקל נמצא גם בשו"ת יהודה יעלה למהר"י אסאד (יורה דעה א,רלח) שמתיר מצד פסיק רישא דלא ניחא ליה.
