אשכנזי המתארח אצל ספרדים בפסח

(בית המדרש ההלכתי של בית הלל)

מנהג אשכנז מדורי דורות שלא לאכול קטניות בפסח, וחלילה לזלזל במנהגי ישראל. על כן, אין לפרוץ גדר בעניין זה, ואף לצורך אחדות ישראל ולהרבות רעות בין המשפחות אין להתיר את המנהג. אמנם, דווקא בחג זה, שבזמן שבית המקדש היה קיים היה הפסח נאכל בחבורה, נכון לנסות לצמצם את המפריד בין קהילות שונות. על כן, נראה שגם השומרים על מנהג זה יכולים, כאשר הם מתארחים, להקל בנושאים שבהם קיימות דעות מקלות בין המקפידים על מנהג הקטניות בפסח וכדלהלן:

(א) אפשר לאכול בכלים בהם בושלו או הוגשו קטניות. כמוכן מותר לאכול מאכל שהתבשל עם קטניות ובלבד שמפרידים את הקטניות מן המאכל. לדוגמא: עוף שבושל עם אורז מותר באכילה לאחר הסרת האורז מן העוף.

(ב) ניתן להקל במאכל בו מעורבים לפתית, שמן קנולה או שמן כותנה ויש המקילים אף בשמני קטניות אחרים.

(ג) יש המתירים קינואה ובוטנים וניתן לסמוך על זה אם אין מנהג ברור במשפחה לאיסור. יש המתירים אף במוצרי סויה ובפרט לאנשים בעלי צרכי אכילה מיוחדים, כגון: צמחוניים.

מקורות וביאורים

המקור הידוע למנהג איסור אכילת קטניות הוא בספר מצוות קטן לרבי יצחק מקורביל (סימן רכ"ב). למנהג זה נתנו מספר טעמים והעיקריים שבהם הם החשש לטעות בין זרעי קטניות לזרעי דגנים או בין קמח קטניות לקמח דגנים וכן החשש לעירוב דגנים בשקי התבואה של הקטניות.

אף שהטור (או"ח, תנ"ג) כותב שמנהג זה הינו חומרא יתירה, ואף השולחן ערוך (שם, סעיף א') אינו פוסק מנהג זה, מכל מקום הרמ"א (שם) פסקו להלכה, וכך נהגו בקהילות אשכנז. החתם סופר בתשובה (א', קכ"ב) החמיר מאוד במנהג זה וכתב שאין לשנותו אלא בקיבוץ כל החכמים, מאחר שקיבלוהו קבלה גמורה. מכל מקום, נחלקו האחרונים בשאלה מה נכלל במנהג זה, והרבה דעות נאמרו הלכה למעשה בנושא זה.

ברמ"א מפורש שהמנהג היה איסור אכילת קטניות ולא איסור הנאה. בשו"ת המהרש"ם (חלק א סימן קפג) כתב שגזירת קטניות אינה חלה על קטניות שאינן נאכלות בפני עצמן: "דוקא בדבר שעושין ממנו טיבול לאכילה או מעשה קדרה הוא בכלל גזירת קטניות דאתי לאחלופי, אבל מין הראפס (קנולה) אינו עומד לשום מאכל ולא לשום טיבול רק לצורך השמן לכולי עלמא". לכן לפתית, קנולה וכותנה ודאי לא היו לדעתו בכלל הגזירה, וניתן להקל בהם מאחר ואינם זרעי מאכל. ראוי עם זאת לציין שהאבני נזר (או"ח תקל"ג) חולק וסובר שגם שמן קטניות אסור.

בנוסף, יש להקל בטעם קטניות הבלוע בכלים, שאין טעם זה אוסר כל שיש רוב באוכל המתבשל (שאינו קטניות) כנגדו. סיבות נוספות להקל בדין זה מופיעות בדברי הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יחוה דעת (ה', ל"ב) שסיכם דבריו בזו הלשון: "מותר לאשכנזים הנוהגים איסור באורז וקטניות בפסח להתארח בבית הספרדים ועדות המזרח שנוהגים היתר באורז וקטניות בפסח, ולאכול מהתבשילים המוגשים לפניהם, אפילו אם הם יודעים בבירור שנתבשל בכלים ההם באותו יום אורז וקטניות. והאמת והשלום אהבו, כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום."

יתרה מזאת, המיקל בשמני קטניות (כמו שמן סויה) המיוצרים ללא מגע מים, יש לו על מי לסמוך. הראי"ה קוק כתב בתשובותיו (שו"ת אורח משפט, או"ח, ק"ח-קי"ד) להקל בשמן שומשומין כיוון שודאי לא היה המנהג על שמני קטניות אלא על גוף הקטניות עצמן שנלתתו או התבשלו. אמנם חלק גדול מהשמנים היום מזוקקים עם מים בתהליך הייצור, אך המרחשת (סימן ג') היקל עוד יותר מכך וכתב שבכל שמני קטניות יש טעם רב להקל, ועל כן המיקל בזה יש לו על מי לסמוך.

טעם נוסף להקל מופיע בדברי הרב משה פינשטיין שהתיר בתשובה (או"ח ג', ס"ג) לאכול בוטנים כיוון שמין זה לא היה קיים בזמן הגזירה וכן פסקו אחרים (שרידי אש ב' ל"ז ועוד). וכך גם פוסק למעשה הרב דב ליאור שליט"א שניתן להקל בכל מיני קטניות ושמנים שלא היו בזמן הגזירה כגון: סויה, קנולה וקינואה, ומי שיש לו צרכים בריאותיים או דיאטה מיוחדת יכול להקל ולסמוך על שיטות אלו.