הרב יוסי סופר
מחנך. שימש כמורה, ר"מ, מנהל חט"ב וראש ישיבת בני עקיבא בנתניה. מנחה של מנהלים ומורים בתהליכי שינוי.
בוגר בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית.
רפרנט אזור דרום של רשת עמל.
כותב באתר האינטרנט שלו- "שאלה של שיעור", עוסק בנושא התחדשות ההלכה, ומחבר הספר "חדש מסיני".
פרסומים ומאמרים
https://www.beithillel.org.il/wp-content/uploads/2020/04/bloom-blooming-blossom-blur-355663.png
400
600
yotam
https://www.beithillel.org.il/wp-content/uploads/2022/08/לוגו-מסע-מקשיבים1-1-300x117.png
yotam2021-03-25 14:34:182021-03-25 14:42:48דף לימוד לפסח התשפ"א - "בכל דור ודור"
https://www.beithillel.org.il/wp-content/uploads/2020/04/91889866_2709671185798366_8152030244874747904_o.jpg
1080
1920
yotam
https://www.beithillel.org.il/wp-content/uploads/2022/08/לוגו-מסע-מקשיבים1-1-300x117.png
yotam2020-04-16 13:00:142020-04-16 13:01:29הרב יוסי סופר | "הרי אני כבן 72 שנה" - סיפורו של ראב"ע ומשמעותו לדורנו
טקסט סרטון
רוצים לשאול שאלה?
השאלה
שלום וברכה,
בשיעור הדף היומי, זכינו לר"מ ת"ח בקיא שמעביר את השיעור נהדר ואנחנו אוהבים אותו מאד.
אלא שבין הלומדים יושב אביו – וידוע שעל הר"מ להיזהר בכיבוד אב.
כך קורה ש"בכל השיעורים" ברגע שאביו רק פוצה את פיו לדבר (והוא מרבה מאד לשאול… והוא גם מרשה לעצמו לענות לאחרים במקביל לר"מ), מיד הר"מ אומר למי שמדבר באותו רגע, "מחילה" וקוטע אותו באחת, כדי לענות לאביו.
והתחושה היא שהשיעור ברובו מתנהל בין הר"מ לאביו שיחיה (איש זקן וחולה אבל איש מכובד).
שאלתי:
האם מבחינה הלכתית הר"מ נוהג כשורה? ואם לא, כיצד אפשר להעביר אליו מסר בעניין מבלי שיפגע?
תודה
תשובה
שלום וברכה
ראשית מאד מרשים שלומדים דף יומי במשך שעה וחצי אני משוכנע שלומדים לא רק בבקיאות אלא אפילו קצת בעיון.
כמו כן הרגישות שמגלה הרב ביחס לאביו היא מרשימה ובוודאי שזה מעיד על כבוד רב שהוא נותן לו .
יחד עם זה , תפקיד המורה הוא ללמד קבוצה שלימה ואם חלילה נפגם הרצף הרי שהמורה עלול לאבד את תלמידיו. אני אנסה להתייחס לשאלה האם דיאלוג בין רב לאביו היושב בשיעור של קבוצה מחוייב מדין כבוד אב ואם?
לכאורה לא, כלומר, יש שתי מצוות : כבוד אב ואם ומצוות מורא. לכאורה אין כאן שאלת כיבוד שכן לא מדובר על שירות שהוא מעניק לאביו כמו להאכילו או לתת לו כל דבר שצריך. לכאורה השאלה מתייחסת לדין "מורא" . אחת מדוגמאות של "מורא" הוא סתירה דברי אביו. וכך פוסק השולחן ערוך יורה דעה רמ,ב :
איזה מורא, לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו, או מקום המיוחד לו להתפלל; ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו; ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו בפניו, אפילו לומר נראין דברי אבא…
באחרונים יש דיון באיזה תחום מדובר. כלומר, האם מדובר שהוא סותר את דבריו במסגרת חולין או גם בדיון הלכתי. אצטט את דבריו של הרב חיים דוד הלוי זצ"ל בתשובתו (שו"ת עשה לך רב חלק ז סימן מד) :
מעתה, נשוב לנדון דידן, שאין כל האיסור אלא כשמכריע הלכה נגד דברי אביו או רבו, הן בראיות והן בדברי סברא, אבל להתוכח עם אביו או רבו בדרך הנושאים ונותנים בהלכה, מקשים ומתרצים כדרכה של תורה, פשוט שאין בזה שום איסור, שאל"כ לא תתברר הלכה כראוי מעולם, שאם טעה הרב או האב בשיקול דעת וסברא, או שנעלמה ממנו הלכה, אי אפשר יהיה להעמידו על האמת מעולם. וכ"כ הפתחי – תשובה בשם ספר עצמות יוסף (קידושין שם) דהבן עם האב יכולים להקשות ולתרץ ולהסיק מסקנות ההלכה ואין בזה משום סותר את דבריו.
במקרה דידן דווקא הדיאלוג בין אב ובנו בפני תלמידים הוא מאתגר, שמא עלול הוא לבייש את אביו. כמובן , שאני מעריך שהכל נעשה ברגישות ובכל זאת נראה שכמה פחות דיאלוגים בין אב לבן במהלך השיעור יהיה טוב יותר. אולם קשה להעיר לרב בנידון זה לכן אני מציע שתפנו אליו באופן אישי ותבקשו ממנו שיימעט בדיאלוג עם אביו כי אחרים עלולים לצאת מריכוז ואז ימעטו התלמידים.
לסיכום, בוודאי שאין כל מניעה שהבן יבקש מאביו באופן אישי (לא בפני כולם) שלא ישתתף באופן פעיל על מנת שהשיעור יהיה רציף. אני מציע לכם לשקף את המציאות בפני הרב כך שיוכל לדבר עם אביו באופן רגיש ומציאותי לאחר שבקשתם ממנו.
בברכה,
הרב מאיר נהוראי
רבני בית הלל
השאלה
שלום, נתקלתי במקרה באיסור על עוגיות פפשדו, שהן חמץ גמור(?)
http://www.kipa.co.il/ask/show/264583-עוגיות-החמץ-של-פפושדו-וגטניו*המכונות-´´מצה-עשירה´´
http://youtu.be/esMZDAecD-o
רציתי לדעת מה דעתכם? כי המוצר נושא חותמת כשרות, ואני ומשפחתי ורבים עלולים ח״ו לאכול חמץ בפסח.
התשובה
מצה עשירה הינו מאכל המיוצר מקמח של אחד מחמשת מיני דגן באופן דומה למצה, אולם במקום ללוש את הקמח במים הוא נלוש ב´מי פירות דהיינו מיצי פירות, כולל שמן, חלב, דבש, ביצים ויין. להלכה מצה עשירה אינה כשרה למצוות אכילת מצה בליל הסדר שכן אינה נחשבת כלחם עוני (מצה עשירה). אך יש מנהגים חלוקים לגבי אכילת מצה עשירה בכלל ימי חג הפסח. בקרב האשכנזים לא אוכלים מצה עשירה בפסח אלא במידת הצורך לזקן או חולה. לעומת זאת, הספרדים נוהגים להתיר אכילת מצה עשירה בפסח.
יש בשוק שני סוגים של מצה עשירה.
מצה הנראית כמו מצה רגילה. ההבדל שמצה זו נילושה במי פרות ולא במים.
עוגיות מקמח, שנילושו ביין או מי פירות כגון: עוגיות פפושדו. אמנם, היצרנים משווקים עוגיות אלו תחת הכותרת ´מצה עשירה´, אבל רבים מן הפוסקים אסרו לאכול מעוגיות אלו אפילו למנהג עדות המזרח. הסיבה לכך שיש צורך להקפיד שהלישה תהיה במי פרות ללא מים. אם יוסיפו מים הרי שלכל השיטות יש חשש חמץ. במציאות יש קושי להבטיח שלא ייכנסו מים למערכת והואיל ולא מדובר במאכל חיוני ראוי לכולם להימנע מלקנות עוגיות אלו לפסח.
(התשובה ניתנה מהרב מאיר נהוראי)
רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק http://www.facebook.com/B.Hillel
השאלה
שלום! האם מותר להרכיב פאזל בשבת?
התשובה
בספר שמירת שבת כהלכתה (ט"ז, כג) מובא בשם הגרש"ז אוירבך ש"מותר לשחק במשחקי אותיות וציורים שבהם מניחים אותיות או חלקי אותיות ותמונה זה ליד זה, והוא שלא יקבע את המלה או התמונה במסגרת וגם אין החלקים השונים מתחברים ומתהדקים".
כלומר פאזל שאינו מהודק מותר. הרקע לתשובה זו היא סוגיה בשבת קד ע"ב ששם נאמר שמי שמקרב שתי אותיות (שכבר כתובות) בשבת אינו נחשב ככותב.
על בסיס סוגיה זו הרמ"א (שו"ת) התיר לפתוח ספר שכתבו על צידי דפיו למרות שבשעת הפתיחה האותיות נמחקות. לטענת הרמ"א, כשם שקירוב אותיות אינו נחשב לכתיבה – כך גם ריחוק אותיות אינו נחשב למחיקה. הסיבה להיתרו של הרמ"א שאין כאן הידוק וכן זה עומד לפתיחה וסגירה כמו דלת שפותחים וסוגרים ואין כאן איסור בונה.
העולה מכאן: אסור להרכיב פאזל גדול שעומד כתמונה ודעתו להשאירו על כנו לזמן רב מותר להרכיב פאזל קטן שעומד להרכבה ופירוק (מיועד לקטנים)
(התשובה התקבלה מהרב מאיר נהוראי)
רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק http://www.facebook.com/B.Hillel
השאלה
שלום,
אני בהריון ובהוראת הרופא (לאור בדיקות הדם שלי) מקפידה לקחת תוסף ברזל בשילוב חומצה פולית בכל יום. האם בעייתי להמשיך ככה בפסח אם לא כתוב על האריזה שהתרופה כשרה לפסח?
בנוסף, מה הדין לגבי כדור אומגה 3 אותו אני לוקחת לא בהוראת הרופא אלא בהמלצתו כהמלצה כללית לנשים בהריון בחודשים מתקדמים?
תודה רבה וחג שמח!
התשובה
שלום וברכה
בפסח מקפידים יותר משום שהכללים ההלכתיים חמורים יותר ולכן אין תשובתנו תקיפה לגבי פסח.
לגבי התרופות יש חוברת היוצאת מדי שנה שבתוכה יש התייחסות לתרופות כשרות ניתן למצוא באתר :
http://www.clalit.co.il/HE-IL/Guides/MedicinePassover.htm
כאשר הימנעות מהמשך טיפול תרופתי עלולה להביא לסכנה, חייבים להמשיך בטפול התרופתי גם אם התרופות מכילות חמץ גמור. אם לא נשקפת סכנה יש לדון כל מקרה לגופו. תרופות שאין להן טעם ואף טעמן מר מותרים לשימוש לחולה השוכב במיטתו שאינו חש בטוב גם אם לא נשקפת סכנה לחייו. לכן למעשה תפעלי בתרופות שאת זקוקות להן בכפוף לכללים הללו
בהצלחה ורפואה שלמה.
(התשובה ניתנה מהרב מאיר נהוראי)
רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק http://www.facebook.com/B.Hillel
(הרב מאיר נהוראי)
הרב רוזן סבור שאין לחייל לברך הגומל ושתי טענות מרכזיות בצקלונו. האחת, שאין לברך הגומל על אירוע שלא הגיע לסיומו שכן מקומה של ברכת הגומל רק כאשר יוצאים מהסכנה. ולכן אם המערכה הלאומית לא תמה הכיצד יברך החייל את ברכת הגומל בעיצומה? כמובן מי שנפצע והחלים, או מי שראה את המות בעיניים וניצל יברך כשם שמברך מי שנפל עליו הכותל וניצול (ריט,ט) . אולם חייל שנלחם בעזה ולא ראה את המות לא יברך . הטענה השניה, שברכת הגומל בשעת החזרה מהלחימה היא מוטלת על הציבור והיא לא חובתו של החייל היחיד כפי שפורסם על ידי הרב יהושע בן מאיר בתחומין א'. אני מבקש לחלוק על קביעתו של הרב רוזן ולדעתי החייל יברך גם בעת הדמדומים הזו שאת סופה קשה לשער.
הלכה מאוזנת
אנחנו מכירים את התופעה שכל מי שחוזר מחו"ל מברך ברכת הגומל על אף שחזר מטיול נעים שמעולם לא הרגיש בו סכנה, או חבורה מהקהילה שהיתה בשייט לאלסקה וחזרה הישר לבית הכנסת ומברכת הגומל מדין יורדי הים. אמנם אין לכפור בצורך של הארבעה להודות לה' על כך שהיו בגדר הולכי דרכים או יורדי הים ועצם המציאות הזו מחייבת אותם לברך הגומל. לגבי טיסה דנו הפוסקים ויש צדדים לכאן ולכאן (אגרות משה או"ח ב נט; הרב אליעזר וולדנברג, ציץ אליעזר יא, יד; והרב עובדיה יוסף, יחווה דעת ב, כו).
אולם היתכן שחיילים ששירתו במערכה ונכנסו לעזה ונלחמו תוך כדי כדורים ששורקים מעל ראשיהם, ובתים מתפוצצים לידם, ופגזים תועים נופלים לצידם ונ"ט פוגע בבית לידם לא יברכו הגומל?! וראיה לדבר ניתן להביא מהמציאות עצמה מתגובתם של ההורים (או נשות המילואימניקים). הגע עצמך וכי ניתן להשוות בין תגובת ההורים לחייל משוחרר שחוזר ממסע בנפאל וחוזר לבן שחוזר מעזה. ההורים באותה תקופה החסירו נשימה לא פעם ולא פעמיים ובראותם את ילדיהם חוזרים מהמערכה קפצו וחיבקו אותם הרגישו הרגשה שדורשת ביטוי דתי. וכפי שההורים הרגישו סביר להניח שהחיילים הרגישו את אותה הרגשה.
הבסיס ההלכתי לברכה
דוקא הסעיף שממנו הרב רוזן דייק שאין צורך בברכה לדעתי הוא ראייה לברכה: 'הני ארבעה לאו דווקא, דה"ה למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל; וי"א שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות.' האחרונים פסקו את הסברה הראשונה של השו"ע ויברך בשם ומלכות. קיים הבדל בסיסי להלכה בין יורדי הים והולכי המדבריות ובין שאר מקרי הסכנה. ביחס לשאר המקרים, על האדם לברך הגומל רק בשעה שהוא עמד תחת סכנה ממשית וניצל ממנה. אך אם חייו לא הועמדו בסכנה אין הוא מברך. לעומת זאת, בנוגע ליורדי הים והולכי המדבר, שם נפסקה ההלכה שעל האדם לברך גם אם לא נקרתה בדרכו שום סכנת חיים . ההלכה נקבעה בניגוד לפשט המזמור וזאת משום שעצם המקום, הרחוק מכל יישוב, מהווה מקום סכנה (עיין בהרחבה ביאור הלכה שם, ד"ה 'יורדי'). אם כן חייל שלחם והיה תחת איום תמידי של אש אינו בכלל ניצול מדריסת השור. ואם מדובר על חייל שנלחם בעזה ולא נורה מאומה לכיוונו לענ"ד הוא בכלל הולכי דרכים. ישנה מחלוקת בין פוסקי ספרד לבין פוסקי אשכנז אודות הגדרת הדרך שעליה מברכים הגומל אולם ישנה דרך שהכל מסכימים שמברכים עליה: 'ומיהו בפחות מפרסה אינו מברך, ואם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר, אפילו בפחות מפרסה'. כל אלו שנכנסו לעזה בטנקים בנגמשים או רגלית אפילו הלכו בפחות מפרסה נחשבים בכלל הולכי דרכים. ואין דרך יותר מסוכנת מזו. כאמור, לדעתי אין צורך להביא ראיה מסעיף זה אולם מי שחושב שרק כאשר השור נוגח ומפספס או קיר שנופל על האדם וניצול ממנו רק הוא רשאי לברך הגומל נאמר לו מעתה שהוא בכלל הולכי דרכים שלדעת כולם צריך לברך.
ברכת הגומל – הודאה
נחזור לפתיחה, מי שנפש בחודש יולי בשוויץ יברך הגומל למרות שרגשית אינו מרגיש את עומק ההודאה. ומי שבאותה תקופה לחם בעזה לא יברך למרות שנפשית הוא מרגיש שהיה בסכנה עצומה?! זה פער בלתי הגיוני ולכן כפי שצינתי בסעיף הקודם ניתן לחייבו בברכה מדין הולך בדרך מסוכנת. אנו גואלים את ההלכה ממציאות בלתי הגיונית ואני זקוק למילה היידישאית ספסטנישהמבטאת את הגבול האפור בהלכה.
נכון שהמלחמה לא תמה אולם מדוע זו סתירה ?! ולמה שנמתין עד הסוף? ואם יהיה הסכם ארוך טווח ואני לא מאמין בתקפותו גם לא אברך שמא אתגייס מחדש?! וכי אדם שמפליג בספינה וחוזר ובעוד חודש מפליג פעם נוספת לא יברך על הפלגתו הראשונה?! ובהקשר לטענתו השניה של הרב רוזן שזו חובה ציבורית – מה הסתירה בין התודה הציבורית לבין החוויה האישית של החייל אלו ואלו צריכים להודות להקב"ה.
הרב ישראל היקר עזרת נשים התמלאה באימהות, שהתרגשו בראותם את הבנים מברכים הגומל סוף סוף חזרה נשימתן כסדרה. יתכן וחלילה יאלצו לחזור לשדה הקרב אבל זה מונע מהם להודות על הראשונות?! ולדעתי ההיסוס הכרוך בהודאה על אירוע מעין זה פוגע בהלכה עצמה שמותיר אותה לא מאוזנת. יהיה קשה להשלים עם מציאות שיהיו כאלו שחייבים להודות ואינם מרגישים את החסד הגדול ומנגד כאלו שאינם חייבים להודות ומרגישים את החסד הגדול.
ברצוני לסיים ולומר שבצד ברכת הגומל יש להתפלל מדי יום ביומו על הפצועים, שנותרו בבית החולים או בבית כך שהאיזון יהיה שלם יותר. בו בזמן שאנו מודים להקב"ה צריכים אנו לזעוק לרפואת הפצועים ולהתפלל על המשפחות השכולות שהקב"ה יוסיף ויתן להן כח.
לצד הלכות הפסח המסורתיות בחר הרב מאיר נהוראי להתייחס באתר כיפה גם לסוגיות מעט יותר חדשות שגם אליהן יש צורך לתת את הדעת לקראת חג החירות. כולל החשיבות במנוחת הצהריים
הלכות רבות סובבות את ההכנות לקראת חג הפסח, החל מניקיון הבית, דרך כשרות על מוצרי הניקיון והאיפור, וכלה בהכשרת המטבח, אבל יש עוד מספר דברים שצריך לשים אליהם לב:
חולי צליאק
ישנם רבים רגישים לגלוטן אשר אובחן אצלם צליאק, ואסור להם ע"פ הוראת רופא לאכול כל דבר המכיל גלוטן, כאשר לדברי הרופאים אפילו כמות קטנה של גלוטן עלולה לגרום סיבוך שיש בו סכנת נפשות.
אנשים אלו מוגדרים כחולים שיש בו סכנה, ואסור להם לאכול מצה שיש בה גלוטן. לכן חולים אלו אסור להם לאכול מצה בפסח ופטורים מהמצוה. כחלופה למצה העשויה מקמח חיטה, החל לפני כעשרים שנה רב מלונדון לייצר מצות משיבולת שועל (Avena), המיועדות לחולי צליאק. את שיבולת השועל גידלו באנגליה, בהשגחת בית הדין במנצ'סטר טחנו את גרגיריו, וחלק מהקמח מיובא לארץ לצורך אפיית מצות.
היתרון בשיבולת שועל שכמות הגלוטן קטנה מאד. אמנם מסורת ישראל שאופים מצות מחיטה בכל זאת רוב הפוסקים הסכימו ששיבולת שועל המזוהה היום היא אותה שיבולת שועל שהמשנה קבעה שהיא אחת מחמשת מיני דגן. לכן אפשר לאפות ממנה מצה ולצאת ידי חובה בליל הסדר. חולי הצליאק יוכלו רק אתת השיעור הנצרך בליל הסדר ולא יותר מכך . ההיתר למצות אלו כמצות מצוה מוגבל ומצומצם אך ורק לחולי צליאק.
עובדים זרים בפסח
במהלך השנים האחרונות מתרבים עובדים זרים במקומותינו ומן הראוי להקדיש מחשבה ולתת את ההדרכות הרלוונטיות. אין כל סיבה שלא נאפשר לגוי לנהוג עד כמה שאפשר לפי הרגליו ובוודאי שאין צורך להעמיס עליו את כשרויות חג הפסח.
יש הטועים וחושבים שבפסח אסור לנו לראות חמץ כלשון הפסוק: 'לא יראה לך חמץ בכל גבולך' אולם ההנחה הזו אינה נכונה. לדעת כולם מותר לי לראות חמץ השייך לגוי ונמצא ברשותו של הגוי (כגון: כניסה לביתם של גויים בעת שאוכלים ארוחה שיש בה חמץ).
א. עובד זר הגר בחדר שלו בבית יהודי – במקרה זה הגוי שוכר את החדר (או שזה מגולם כחלק מתנאי עבודתו) ואם הוא קנה חמץ ואוכל בחדרו אין בכך בעיה. לכן אעפ"י שקבל כסף מהיהודי או שקנה בצרכניה וחייב את חשבון המעסיק (היהודי) לפני פסח החמץ הוא בבעלות הגוי ומותר לו לאכול את החמץ בביתו של היהודי בחדר המיועד לו. לכן, כל חמץ שקנה הגוי במכולת יאחסן בחדר מגוריו הפרטי ולא בשטחי הבית האחרים לרבות מקרר. הסיבה להיתר היא משום שבסיטואציה זו אין כל זיקה ממונית ליהודי בחמץ של הגוי. למעשה כדאי לא לאפשר לגוי לאכול את החמץ אפילו בחדרו הפרטי במיוחד אם בחולים מבוגרים שאין ביכולתם להשגיח ולשים לב ולכן שיימנע מאכילת חמץ ויאכל מיני קטניות.
ב. עובד זר שאוכל חמץ בשדה או מטע (בבעלות יהודי) – מותר לגוי לאכול את החמץ שלו במקום עבודתו, כגון במטע או בשדה (שבבעלותנו). שטחים אלו הם פתוחים ובדרך כלל הוא נמצא שם לבדו. כמובן שלא נכון להרחיב את ההיתר למקומות עבודה סגורים כמו מפעל או משרדים, מחשש לפגיעה רגשית ואף מטעויות היכולות להיגרם כתוצאה מנוכחות חמץ במקומות שיש בהם יהודים.
ג. עובד זר בבית יהודי ואין לו חדר משלו – במקרה זה אסור לאפשר אכילת חמץ במרחב הכללי שבו חי המטופל. אסור חלילה שיתרחשו טעויות ויתערב חמץ באוכל כשר.
ד. אין כל איסור לתת לעובד זר כסף על מנת שיקנה אוכל חמץ עבור עצמו.
וכעת להלכות "הרגילות"
יום ששי בבוקר (י"ד ניסן)
תענית בכורות – בערב פסח צריכים הבכורים להתענות זכר לנס ההצלה של בכורות ישראל ממכת הבכורות במצרים. אם הבכור קטן האב מחויב להתענות במקומו. המנהג להקל בתענית זו, ולהשתתף בסעודת מצווה. לכן, המנהג בקהילות ישראל שאחד מסיים מסכת וכולם שומעים את הסיום וסועדים סעודת מצווה ואחר כך פטורים מלצום. בכור שקם השכם בבקר שיימנע משתייה שכן הוא חייב בצום עד שמיעת הסיום.
אחר אכילת חמץ – יש לשטוף היטב את כלי החמץ ולהצניעם, צריך להקפיד שלא יימצאו חתיכות חמץ בפח האשפה הביתי. חמץ גמור יש לקחת למקומות השריפה ולא לפחים הציבוריים. בכל אופן בדיעבד אם זרקו חמץ גמור מחוץ לבית אין לחשוש, שכן משמעות הזריקה לפח היא הרצון להפקיר וכמובן הרשות המקומית אינה מעוניינת לזכות בכך רגע לפני איסור חמץ. לכן המשמעות היא שחמץ בפחים הוא בגדר הפקר שאין בו איסור בפסח. לנוחיותכם סוף זמן אכילת חמץ.
ביעור חמץ – יש לשרוף את החמץ ולבטלו פעם נוספת, (לא לשכוח את הלחם מבדיקת חמץ), שטיפת הפה, והחלפת מברשות שיניים.
איסור מלאכה – בזמן שבית המקדש היה קיים, היו ישראל עולים לירושלים להקריב קרבן פסח ולא היו עושים מלאכה. בזמן הזה אעפ"י שאין לנו מזבח, ואין אנו מקריבים קרבן הפסח, עדיין עומד האיסור במקומו, ולכן אין לעשות מלאכה מחצות היום (12:40 בצהרים לערך) באופן כללי איסורי המלאכה זהים לאיסורי המלאכה בחול המועד ולכן מותר לעשות מלאכה לצורך המועד או דבר האבד. גם מלאכות אומן בבית אסורות כגון: תפירת בגד חדש.
גילוח ותספורת – יש להסתפר ולהתגלח עד חצות היום (12:40).
תפילת מנחה – בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקדימים את הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים כדי להקריב אחריו את קרבן הפסח, נהגו ישראל להקדים בערב פסח להתפלל מנחה גדולה ולומר את סדר קרבן הפסח כפי שמודפס בחלק מהמחזורים.
אכילת מצה בערב פסח
מצאנו מספר חילוקים ביחס לאכילת מצה בערב פסח:
1. אסור לאכול מצה רגילה וכשרה בערב פסח. (יש הנוהגים איסור מראש חודש). איסור זה כולל אכילת עוגות שאפו אותם מקמח מצה או עוגות מצה לסוגיהן השונים.
2. מותר לאכול מצה מטוגנת או מצה מבושלת ולכן ניתן לאכול "כופתאות" (קניידלעך), "קציצות" או "שניצל" מקמח מצה. ישנן מסורות משפחתיות שלא לאכול קמח מצה כלל בערב פסח. למעשה, מותר לפי המפורט בסעיף זה. בכל מקרה אין לאכול מאכלים אלו לאחר תחילת שעה עשירית (בערך 16:00) כדי שנאכל מצה לתיאבון.
3. אחר שעה עשירית (משעה 16:00 לערך) מותר לאכול רק פירות או ירקות או עוגות מקמח תפו"א.
4. כל הנידון בסעיפים דלעיל חל על ילדים שמבינים בסיפור יציאת מצרים (ילד מגיל 4).
מנוחת צהרים – חובה כולל כולם. חשוב לדאוג שכל בני הבית (כולל הנשים) ינוחו בצהרים. טרחנו ועמלנו כל כך קשה לפני פסח ואסור להגיע למצב שברגע השיא, כשבני הבית יושבים סביב שולחן הסדר תהיה תרדמה משפחתית. אפילו אם ברגע האחרון נזכרנו בתבשילים שעדיין לא עשינו, עדיף לוותר עליהם למען שמירת הערנות בליל הסדר.
בדרך כלל אנו נוטים להגדיר כל ערב חג כערב שבת. אנו צריכים לזכור שערב פסח הוא חג בעצמו משעות הצהרים. לכן, לדוגמא: כל עבודות הגינה וכיו"ב טוב שייעשו מבעוד מועד ולפחות לפני הצהרים. במיוחד יש להימנע מרעש שעלול להפריע למנוחת הילדים והמבוגרים שמבקשים לנוח, כדי לזכות בלילה משמעותי.
דגשים לליל הסדר שחל בשבת:
1. להכין את הכל מבעוד יום. חרוסת יש בה טחינה ולישה, מי מלח – מעבד. אם שכחו לפני שבת ניתן לעשות חלק מהדברים לעשות בשינוי או לבקש מהשכנים.
2. הדלקת נרות – נשים מברכות על הנרות שתי ברכות 'להדליק נר של שבת ושל יום טוב' וברכת שהחיינו. 'ברכת שהחיינו' הנאמרת על הנרות או בקדוש גם על שאר מצוות הלילה (מצה, מרור וכו')
3. תפילת ערבית – מתחילים מזמור שיר, תפילת יו"ט מזכירים של שבת, ויכולו, לא אומרים מעין שבע. נכון להגיד שלום עליכם לפני תחילת ליל הסדר.
כיצד מתכונים ביום שישי לשבת ויום טוב מחוברים? מה מותר ומה אסור בתפר שבין שבת לשבועות? ומה דין כיוון שעוני שבת ביום טוב? הרב מאיר נהוראי יו"ר בית הלל עונה על כל השאלות
(הרב מאיר נהוראי)
הואיל ומדובר ביומיים כאשר תחילה שבת ולאחריה יום טוב, יש להקפיד מאד בהפרדה בין הימים, כך שכל יום עומד בפני עצמו.
הכנות לשבת ויום טוב
1. להכין היטב את שעוני השבת ולקחת בחשבון שמדובר ביומיים.
2. להכין מראש נרות לשבת ונרות ליום טוב. מדליקים נר נשמה.
3. מומלץ להכין נר גדול שדולק 48 שעות על מנת שנוכל להשתמש בו לצרכי יום טוב.
שבת
זו שבת רגילה ושגרתית. אולם הואיל ויום טוב חל במוצ"ש יש להקפיד על הדברים הבאים:
סעודה שלישית – נכון להקדים את הסעודה שלישית לפני זמן מנחה קטנה (16:45) על מנת שנוכל לאכול סעודת יום טוב (שבועות ) לתיאבון.
מותר להוציא אוכל מוכן (פשטידות , עוגות) או חלות מוכנות מהפריזר במהלך השבת על מנת שיפשירו גם שמדובר לצורך יום טוב.
אסור להכין את הבית , לערוך שולחן , להכין סלטים וקל וחומר לחמם אוכל או להדליק נרות של יום טוב עד צאת שבת (20:12)
כיצד נוהגים במוצאי שבת שהוא יו"ט?
א. המבדיל בין קדש לקדש – נשים הנמצאות בבית ומעוניינות עם צאת השבת (20:12) לעשות מלאכה חייבות להגיד קדם לכן: המבדיל בין קדש לקדש ורק לאחר מכן לעשות את כל המלאכות. אפשר להדליק את הנר מאוחר יותר.
ב. תפילת ערבית של יום טוב – מוסיפים 'ותודיענו' ברכה המחליפה את 'אתה חוננתנו'.
ג. הדלקת נרות של יום טוב – קודם מברכת על הנר וגם ברכת שהחיינו ולאחר מכן מדליקה על ידי הדלקה מנר לנר.
ד. יקנה"ז (קדוש והבדלה) – הואיל ויש צורך בהבדלה של שבת וכן בקדוש של יום טוב עושים 'יקנה"ז' (יין, קדוש,נר, הבדלה, זמן) כלומר: משלבים בין הבדלה וקדוש על כוס יין אחת.
ה. בורא מאורי האש- כל מוצאי שבת אנו מברכים ברכה זו על נר הבדלה (אבוקה). במוצאי שבת שהוא חג נברך ברכה זו במסגרת הקידוש ( כמפורט בסעיף הקודם) על נר דולק. לכן לא מדליקים נר של הבדלה, אלא הברכה תיאמר על נרות יום טוב או נר נשמה המונחים בקרבת מקום או שניתן להעביר את נר הנשמה (בזהירות ) לשולחן ולברך עליו.
ו. לא מברכים על בשמים.
נהגו ישראל להיות ערים וללמוד תורה בלילה זה
מי שהיה ער כל הלילה כיצד ינהג ביחס לברכות התורה וברכות השחר?
1. ברכות השחר – ניתן לומר את כל ברכות השחר מלבד שתי ברכות: 1) 'אלוקי נשמה' 2) 'המעביר שינה' (שו"ע מו,ח ס"ק כד)
א) נטילת ידיים וברכות – מן הסתם לפני התפילה אדם נזקק להתפנות (שירותים) ולכן לאחר מכן ייטול ידיו ויברך על נטילת ידים וברכת אשר יצר.
ב) ברכות התורה – ישנה מחלוקת לגבי האם מי שהיה ער כל הלילה יכול לברך ברכות התורה. לכן, עדיף לצאת ידי חובה מאדם אחר. מי שישן בצהרים בשבת (ערב חג ) יכול לכתחילה לברך את הברכות בשבועות בבקר אעפ"י שלא ישן במהלך הלילה [ר' עקיבא איגר]. מי שלא ישן בשבת בצהרים (ערב שבועות) וגם לא ישן במהלך כל הלילה ישמע את הברכות מהחזן. (שולחן ערוך מז,יא- יב)
ג) סדר תפילת ותיקין – כל מי שהיה ער כל הלילה יאמר את הברכות לעצמו מלבד שתי הברכות המוזכרות בסעיף א, שישמע מהחזן ויצא ידי חובה. לגבי ברכות התורה זה תלוי בתנאים המפורטים בסעיף ב'.
כמה זמן מוגדרת שינה בלילה שמחייבת ברכות ?
ברור לכולם, שמי שישן במיטתו זמן מסוים בלילה לאחר שהתעורר מוטלת עליו חובה לברך את ברכות השחר כרגיל. מכאן, מי שישן במשך זמן של חצי שעה במהלך הלילה יכול לומר את הברכות כרגיל .
שינויים בשעון שבת
יתכן, ויהיה פער בין הזמנים של שבת ויום טוב. לדוגמא, בשבת נעדיף שהאור ייכבה מוקדם יותר ודוקא בשבועות האור יידלק עד שעות מאוחרות – כיצד ננהג , האם יהיה מותר לשנות את שעון שבת?
כיוון השעון במהלך השבת
1. מותר לדחות את הכיבוי או ההדלקה בשעון שבת. כגון: אם שעת הכיבוי 23:00 ניתן להזיז את המתגים בשעון השבת כך שייכבה בשעה מאוחרת יותר כגון:24:00
2. מותר לדחות את שעת ההדלקה דהיינו אם האור יידלק בשעה 8:00 בבקר לדחות את ההדלקה לשעה 10:00 .
בשני המקרים מדובר בהמשכת מצב קיים ולכן הדבר מותר.
3. אסור להקדים את פעולת הכיבוי או ההדלקה דהיינו אם האור ייכבה בשעה 24:00 אסור לכוון את השעון כך שייכבה בשעה 23:00 וכן בהדלקה אם השעון אמור להדליק בשעה 10:00 אסור לכוון שידלק בשעה 9:00 . לצורך חולה או צער גדול מותר.
כיוון השעון ביום טוב (שבועות)
4. הואיל וגרמא ביום טוב מותרת הרי שניתן לכוון את שעון השבת אף במקרים המופיעים בסעיף 3. (ציץ אליעזר א,כ, פרק ה)
מאת: הרב מאיר נהוראי
ממשלת ישראל החליטה לצאת למבצע גדול ורחב היקף על מנת להילחם בחמאס ושאר ארגוני הטרור. בשבועות האחרונים אנו עדים להתקפת טילים על הדרום והמצב הפך להיות בלתי נסבל. ראשית, ברצוני לחזק את ידי הממשלה, להתפלל לשלומם של חיילי צה"ל, ולשלוח עידוד וכוח לכל היושבים בחדרים המוגנים. מצד שני, יש להודות על הקב"ה על ניסיו שעושה לנו בכל יום. הרבה טילים משוגרים למדינת ישראל בכל אתר ואתר והקב"ה שומר עלינו ומצילנו מידם. יהי רצון שמערכה זו תסתיים בקרוב ותכריע את האויב הצר ונשמיד את כל מערך הטילים ותשתיות הטרור.
נתייחס לכמה נקודות הלכתיות הקשורות למבצע צוק איתן:
נוהלי שבת
נשיאת טלפון נייד – ביישובים יש צוות צח"י ראש הצוות ילך עם טלפון נייד במהלך השבת ויפעל במהלך השבת בכפוף לחומרת המציאות.
רדיו גל שקט – מותר להשאיר את רדיו בגל שקט על מנת לשמוע את האזעקה.
אמירת תהילים בשבת – כאשר הציבור נמצא בסכנה מותר לזעוק ולהתפלל אף בשבת. ראוי גם לומר פרק תהילים של הודאה על הנסים הגדולים שמתרחשים בכל יום. [שו"ע או"ח רפח,ט]
טיפול בנפגע חרדה – כאשר יש עלייה בתחושת המתח הפנימי ומופיעים סימני חרדה וחוסר יכולת לתפקד. כאשר המנגנונים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים לא עומדים בלחץ, ואז אנשים נכנסים או למצב של חרדה המתבטאת בפעילות יתר של הגוף כמו רעד, או הלם ובכך הם לא מסוגלים להגיב לסיטואציה. התופעות השכיחות במצבים של חרדה הן עצבנות יתר, פאניקה, תחושת איבוד שליטה, דאגנות יתר, כעס, ייאוש, רגשי אשם וחוסר אונים. תסמינים של פגיעת חרדה כוללים רעד, ניתוק מהסביבה, בכי, יבבות ותגובות פיזיולוגיות כמו הזעה דופק מואץ ולחץ דם שעולה. בשלב ראשון יש לנסות להרגיע עצמאית ואם אין שיפור להתייעץ עם רופא שמא יש כאן ספק פקוח נפש. אם אין רופא במקום יש לפנות לבית החולים מספק פקוח נפש. [יומא פד ע"ב 'ראה דלת שננעלה' רש"י שם, שו"ע או"ח שכח ,יג משנה ברורה ס"ק לח]
להתקשר בטלפון במקרה של אירוע שיש בו נפגעים – לא מחללים שבת על מנת למנוע דאגה מקרובי משפחה שעלולים לשמוע על האירוע וחוששים לבני משפחתם. במקרים חריגים יש להיוועץ ברב.
נהלי תפילה
בתי הכנסת – ביישובים שמתקיים בהם מנין אחד וכלם מתאספים בבית הכנסת יש צורך לוודא עם פיקוד העורף על המספר האנשים שמותר שינכחו במקום אחד. נכון להימנע מלהביא ילדים קטנים לבית הכנסת שעלולים לצאת החוצה ולהיות ללא השגחה.
אזעקה בעת תפילת העמידה – יש להפסיק את התפילה ללכת למקום מוגן ולא לדבר במהלך ההליכה. ניתן להמשיך את התפילה ממקום שהפסיק. ההליכה עצמה אינה נחשבת להפסק [עיין שו"ע קד,א משנה ברורה ס"ק ב]
דאגה לחלשים
טיפול בקהילה – ראוי ונכון להצמיד משפחות מאמצות לאנשים מבוגרים ולבדוק שאכן הם בסדר לאחר כל אזעקה.
מאת: הרב מאיר נהוראי
