שירת קודש משותפת של גברים ונשים במעגל משפחתי

השאלה 
התוכלו להשיב לי תשובה מנומקת בנושא של שירת קודש משותפת של גברים ונשים במעגל משפחתי רחב לזכרו של הסבא וניגוניו?
זאת בעקבות גורמים במשפחה שאינם רואים זאת בעין יפה. מה ניתן להשיב להם?

התשובה 
שמירת אחדות המשפחה והעלאת זיכרון אהוביה ומנהיגיה היא דבר בעל ערך רב. מובן שיש לעשות זאת בדרך שגם תתאים לנפטר ובעיקר תתאים למשפחה הנותרת ולאפשרות גיבושה.
לטעמי האישי – שירת קדש שיש בה כיסופי הנפש ונעימת הלב והאוזן ובוודאי אם הם מתובלים בדברי תורה – דרך נאה היא לקשור עבר והווה עם הפנים לעתיד.
עם זאת, השלום הוא הערך המרכזי, כשאליו נספחים ערכים נוספים. אם אפשר לגבש הסכמה ותחושת נוחות אופטימלית לכל בני המשפחה – זוהי הדרך הראויה לזכור ובעיקר להמשיך במשותף.
שמירת הצניעות היא בוודאי מערכי היסוד של מסורתנו הנאמנה. דרכי מימושה שונים ומשתנים מדור לדור וחברה לחברה. יתכן שהלכידות המשפחתית והרצון לשמור על שותפות יצליחו לגשר על הפערים – הלוואי.
מה נאמר ביחס לשירה משותפת של שירי קדש, במסגרת משפחתית באווירת זכרונו של הסב האהוב?
יש מי שגורס שבשירי קדש המושרים באופן שאינו פרובוקטיבי אין כלל איסור גם אם אשה שרה אותה לבדה. כך מביא הרב אהרן טולדו בספרו דברי חפץ דרוש לד דף קיג שאפשר למצאו כאן: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24022

אמנם דבריו לא זכו לגיבוי אצל פוסקים אחרים אפשר לראות את הביקורת בשדי חמד ח"ה עמ´ 282. ואף שהמחבר לא מסכים הלכתית עם דבריו הוא כותב עליהם שהם ´דברים נכוחים´ . עם זאת שמשו תשתית לעמדה עכשווית שפרסם הרב ד´ ביגמן. על פי דבריו יש לראות את האיסור מתוך הקשרו: – אם אופי השירה ונסיבותיה אינן צנועות יש לאוסרה אף אם גברים הם השרים . ואם הנסיבות צנועות יש להתיר. את דבריו ניתן למצוא כאן
אמנם זו דרך חדשנית, כפי שהוא עצמו מודה, אך אם מבקשים לעסוק בסוגיה במילואה ראוי לתת עליה ואליה את הדעת.
עם זאת הנסיבות של השאלה עשויות למצוא סיבות נוספות לקולא.
ראשית, זוהי תשובתו המפורסמת של הרב ווינברג בשרידי אש שלו א עז . שם, מלבד תמיכתו בתנועת הנער בה שרים בנים ובנות יחדיו, ולכך הוא מביא נימוקים שונים להתיר. בכלל דבריו היא עדות ממסורת מנהיגי יהדות אשכנז (גרמניה) הרבנים הירש והידלסהיימר ועל פיה יש להקל בשירה המשותפת, בגלל ´תרי קלי לא משתמעי´ – שני קולות לא נשמעים כאחד – וממילא אם אין אשה שרה לבדה – הדבר מותר. היתר זה לא נאמר רק לתנועת נער המצילה נפשות לדת ישראל, אלא כהסבר למנהגם של חרדי ברלין, שבחוג המשפחה נהגו לשיר שירי קדש יחדיו.
ואכן מסורת זו של שירה משפחתית משותפת זוכה לעדויות רבות מבתיהם של גדולי חכמי ישראל בדורות האחרונים. כך הביא הרב אליעזר מלמד עדויות מביתו של הרב פרנק כאן:http://revivim.yhb.org.il/2013/11/28/%D7%94%D7%A7%D7%A4%D7%93%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%A6%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A4%D7%99%D7%96%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%94/

ומביתו של הרב עובדיה יוסף כאן: http://revivim.yhb.org.il/2013/12/14/%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%94/

ואף אני שמעתי עדויות מעין אלו והיתרים לחוג המשפחה מדבריו של הרב א"א שפירא.
אם כן, לשירה בחוג המשפחה, שירי קדש, באווירה של העלאת זיכרון הסבא ומסורתו, יש פתחים רבים להתיר. אלא שכפי שפתחתי בתחילת דברי האתגר לקיים שלום משפחה וחיים משותפים כשלא כולם מצויים באותו נתיב חברתי רוחני או פוליטי – איננו פשוט כלל ועיקר ואני מקווה שתכילו לעמוד בו כראוי.

בהצלחה,
עמית קולא

(התשובה ניתנה מהרב עמית קולא)

רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק http://www.facebook.com/B.Hillel

התשובה התקבלה מרבני בית הלל בתאריך י"א אדר א´ תשע"ד