הלכה בנושאים תפילה רחצה בשבת ומים אחרונים

השאלה 
שלום,
ברצוני לברר מה ההלכה בשלושה נושאים:
הראשון הוא בנושא תפילה- עד כמה יש לדקדק בעניין קימה בבוקר לתפילה במניין או לתפילה בזמנה, במקרה בו אדם נרדם בעל קרחו מאוחר יחסית, וידוע לו שקימה מוקדמת תקשה עליו את ההתנהלות במהלך היום (ולא יצליח להירדם שוב אחרי התפילה) . האם יש חלוקה בין אדם שלומד תורה בישיבה / אדם עובד / סטודנט שלומד למבחנים / או אדם שלא יהיה יגרם לו ולסביבתו הפסד בקימה המאוחרת.
נושא שני- עניין הרחצה בשבת, אשמח לדעת האם יש מקום להקל להתקלח במים חמים, מה הצדדים להחמיר או להקל בעניין, ואשמח גם להתייחסות לטענה לפיה הדבר אסור משום גזרת הבלנים שהרי כיום איננה רלוונטית עוד ואם כן מדוע לא לבטל אותה, שהרי להרבה אנשים המקלחת בצהרי השבת גורמת עונג רב במיוחד בימים חמים אלה.
נושא שלישי – מים אחרונים- לאור העובדה שישנם משפחות גדולות והקמת כולם לרחוץ ידים לפני ברכת המזון (למשל במקרה בו אמרו דבר תורה על השולחן טרם ברכת המזון או שרו שירים) עשויה להמשך זמן רב ולגרום לטורח על הנוכחים,עד כמה יש להחמיר בהקפדה בעניין זה? האם אדם שכבר רחץ ידיו לאחר הסעודה צריך לרחוץ ידיים שוב לפני ברכה"מ? כיצד לנהוג כשמתארחים אצל משפחה שאינה מקפידה על כך? וכשמארחים משפחה כזו? אשמח גם לקבל התיחסות קלה לסיבה שבגללה צריך להחמיר/להקל בנושא זה.
תודה מראש
אבישי.

התשובה 
תפילה בזמן:
ברור כי יש אילוצים. לכל אחד מאיתנו קרה כי אחר לילה ללא שינה: בבני עקיבא, בצבא, בחדר יולדות, ועוד, לא יכולנו להתפלל במנין, ויתכן כי גם לא יכולנו להתפלל בזמן, ואולי לא יכולנו להתפלל בכלל. ברור כי הניסיון אצל מי שלומד בישיבה קטן בהרבה מאשר אצל חייל קרבי. אולם אין לקבל זאת כדרך קבועה. יש לעשות את המאמץ המתבקש על מנת להתפלל בזמן ובמנין.
אדם שבאופן קבוע אינו יכול ללכת לישון מוקדם, ועל כן גם קם מאוחר. לפעמים יש להתרגל קצת בכוח לקום מוקדם, ולאחר כמה ימים, כאשר לא יהיה לו כח הוא גם ירדם מוקדם, ויחזור לסדר הנכון. לפעמים צריך טיפול כזה או אחר, כי צריך להיות סדר, גם בכלל כדרך חיים נורמלית, בדרך בה כל העולם נוהג, וגם משום שיש זמני תפילות וזמנים לקיום מצוות נוספות. עם זאת, כל זמן שלא הצלחנו "לרפא" את אותו קושי, נגדיר את אותו אדם כחולה שיותר לו להתפלל שלא במנין וכדומה.

רחצה בשבת:
לפני שנים כתבתי מאמר בו טענתי כי בימינו כאשר אין מתרחצים במרחצאות ובמקוואות, אין גזרת הבלנים קיימת, ומותר להתרחץ במים חמים שחוממו על ידי דוד שמש. לימים ראיתי שכמה מגדולי הפוסקים בדורנו הורו כך. נוסף לכך התירו כמה אחרונים למי שמצטער מחוסר רחצה – להתקלח בשבת. לכן אדם שרחצה בשבת גורמת לו עונג רב- מותר לו להתרחץ בשבת. עם זאת נראה לי כי אין לחפוף ראש, כי אז ודאי משיר שערות.

מים אחרונים:
באשכנז נהגו על פי התוספות שדחו את הצורך במים אחרונים בימינו, שאין לנו מלח סדומית. הספרדים יותר הקפידו על כך. דעת התוספות לא כל כך ברורה, משום שהצורך במים אחרונים אינו דווקא משום מלח סדומית, אלא משום הדרשה מהפסוק: "והתקדשתם, והייתם קדושים" והתקדשתם – אלו מים ראשונים, והייתם קדושים – אלו מים אחרונים". ויש בכך רעיון נפלא. מים ראשונים מבטאים כי יש להתקדש לפני אכילה – כי אף היא בגדר עבודת ה´ אם אוכלים על מנת שיהיה כח לעבוד את ה´ (בין בתפילה, בין בלימוד תורה, ובין בעבודה במסירות ובנאמנות). מים אחרונים מבטאים את הצורך להתקדש לפני הברכה, ויש כך אפוא השוואה בין עבודת ה´ באמצעות ברכת המזון לעבודת ה´ באמצעות סעודה. בדורנו בו יש אפשרות בקלות ליטול מים אחרונים ראוי לכתחילה להקפיד על כך. אולם האוכל בנסיעה, נראה שיכול לסמוך על הפוסקים להקל, ובפרט אם הקפיד לאכול כך שלא נגע בידיו באוכל. לפעמים כאשר אני מתארח בבית אחרים, אני מוותר על מים אחרונים מסיבות של נוחות או של אי פגיעה. אדם שרחץ את ידיו לאחר הסעודה, ועבר זמן עד ברכת המזון מעיקר הדין פטור ממים אחרונים, אולם לכתחילה יש לסמוך את המים האחרונים לברכה!

(התשובה ניתנה מהרב שמואל דוד)

רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק http://www.facebook.com/B.Hillel

התשובה התקבלה מרבני בית הלל בתאריך י"א אדר א´ תשע"ד