מצב הכשרות בארץ

השאלה 
כאשר מתארחים אצל אנשים דתיים שומרי כשרות, שהמודעות וההקפדה שלהם בכשרות נמוכה משלי:
1 באיזה דברים עלולים להיכשל, ונכון להתחמק ולא לאכול? (או להפריש תרו"מ וחלה ממה שמגישים)
2 אני משער שקשה לפרסם חוות דעת על כל נותני הכשרות בארץ.
ולכן אני מעוניין לדעת בהכללה גסה, מה מצב הכשרות של מוצרים קנויים שיש להם כשרות רבנות ואין להם מהדרין או בד"ץ ?
אשמח שתפרטו כמה שיותר, כגון:
3 האם יש הבדל בין מוצר סגור באריזה לבין חנות ירקות/בשר עם תעודת כשרות בתוקף?
4 האם יש הבדל מבחינה סטטיסטית בין סוגי הבעיות השונות?
5 האם יש סברה שדברים שמצריכים רק תיקון חד-פעמי -(כגון: הפרשת תרו"מ,חלה,טבילת כלים,הדלקת אש ע"י יהודי,בדיקה שחומרי הגלם שנכנסו למפעל כשרים) – מצב הכשרות בהם יותר טוב מתחומים כמו תולעים,שחיטה וניקור שמצריכים השגחה תמידית ??
6 האם יש סוגי מוצרים כגון: מאפים/מוצרי חלב/שימורים/תבלינים/ממתקים/מוצרי בשר מעובד/סלטים – שהחששות בהם קטנים או גדולים יותר , בהכללה?
7 האם ככל שמוצר פחות מעובד כך שאלות הכשרות בו קטנות יותר?
8 האם הנהלים של הרבנויות המקומיות עומדים בנהלי הכשרות של הרבנות הראשית?
9 האם לרה"ר יש יכולת לפקח על הרבנויות המקומיות?

התשובה 
1.

א. כאשר מתארחים אצל אחרים שומרי כשרות, גם כאשר הקפדתם ברמה נמוכה יותר, אפשר לאכול הכל. אדם לקח על עצמו החמרה והידורים בביתו. אין זה נכון להדר כאשר מתארחים, כי אז ההידור פוגע באחרים. והידור הבא על חשבון פגיעה בזולת, אינו הידור.

ב. לכן, אם התחלתם לנהוג בחומרות שקיבלתם על עצמכם גם בבתי אחרים, כדאי שתעשו התרה נדרים (אולם גם בלי התרת נדרים נראה לי כי הנדר אינו תופס מהטעם שכתבתי לעיל).

ג. תרומות ומעשרות: רוב הפירות והירקות הנמכרים בארץ מגיעים או ממרכולי רשתות כשרות (מגה, שופרסל, כמעט חינם, אושר עד, השקמה של רמי לוי, ודומיהם) בהם יש השגחה טובה. או מהשוק הסיטונאי בחיפה, בדרום, או בתל אביב – צריפין, בהם ההשגחה מסודרת. ואפשר לסמוך על הרוב.

ד. ערלה: רוב הפירות נמכרים במסגרת של בתי אריזה הנמצאים בפיקוח של תרומות ומעשרות וערלה.

ה. הפרשת חלה – רוב עקרות הבית אינן אופות מכמות העולה על ק"ג קמח, ולכן אין צריך לחשוש שמא שכחו להפריש.

ו. עם זאת, כאשר קיים חשש ניתן להפריש מעט חלה או פירות וירקות, להניח בצד הצלחת, ולומר בלחש את הנוסח.

ז. בשבת מניחים בצד מבלי להגיד דבר.

2. כאשר רב חותם – חובתנו להאמין לו, הן מצד חזקת הכשרות שיש לו כרב, והן מחמת הכלל כי עד אחד נאמן באיסורין. אולם אם ידוע כי הרב אינו מן המקפידים על הכשרות במקומות העומדים תחת פיקוחו, הוא איבד את נאמנותו. לצערי, יש רבנויות שקשה לי מאד לסמוך על הכשרות בתחומן.

3.4 תלוי במפעל ותלוי ברבנות, אי אפשר לתת הבחנה כללית.

5. הסברא נכונה. לגבי בשר – הקונה "חלק בית יוסף" של הרבנות הראשית לישראל יכול להיות שקט לגמרי, אלא אם כן מידת ההקפדה שאותו אדם דורש היא גבוהה יותר.

לגבי תולעים – חפשו את רמת הכשרות הגבוהה ביותר.

6. במוצרי החלב של החברות הידועות בארץ, אין מה לחשוש. אולם הרגילים להקפיד על מהדרין, לענין חלב פירושו הקפדה שלא לשתות חלב שיתכן כי נחלב בשבת, הם יקפידו לקנות רק עם חותמת של ועדת מהדרין.

בסלטים – יש להקפיד גם על הפרשת תרומות ומעשרות, וגם על חרקים, ופעמים גם על בישולי עכו"ם. יש יותר מקום להקפיד על כשרות מהודרת.

כך גם במאפים, בהם יש ניפוי קמח, הפרשת חלה והקפדה על אפית ישראל.

שימורים ותבלינים – יותר פשוט

גם בשר מעובד – צריך תשומת לב, אך אין פרטים רבים.

7. לא בהכרח, קשה לתת כללים.

8. בדרך כלל כן. לצערנו יש רבנויות שמזלזלות.

9. כן. אך אין הם מנצלים זאת, ואין הם מטילים סנקציות.

(התשובה ניתנה מהרב שמואל דוד)

רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק http://www.facebook.com/B.Hillel

התשובה התקבלה מרבני בית הלל בתאריך י"א אדר א´ תשע"ד