תולדות – עברה לשמה – (הרב מאיר נהוראי)

(הרב מאיר נהוראי)

רבקה שולחת את יעקב למשימה מורכבת וקשה, שבאמצעותה יזכה בברכה במקום עשו. המטרה היא חשובה אולם התהליך הוא בעייתי ויצחק  אכן מגנה את המעשה: "וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ" ככל הנראה לרבקה לא הייתה כל ברירה ומבחינתה זו היתה הדרך היחידה להשגת המטרה. ובכל זאת לרש"ר הירש היו שאלות נוקבות על מעשיה  (כז,א):

" ואולם, מה היתה כוונתה של רבקה? … אם רק ביקשה להעביר את ברכת האב במרמה למען תחול על ראש יעקב, בנה האהוב, לאיזו הצלחה יכלה לצפות ממעשיה! … היאך יכלה להאמין, כי תוכל להטעות את ה' הצופה ומביט – גם אם תצליח ביחס לאב העוור – על – ידי אותו משחק התחפשות עלוב … מה ביקשה להשיג באותו משחק? …

קושיות אלו הובילו את הרש"ר הירש למסקנה, שהתרגיל של רבקה לא נועד רק כדי להעביר את הברכות ליעקב. מטרתו של התרגיל היה גם לשקף ליצחק בעלה את המציאות האמתית. משעה שהתבגרו הנערים עשו היה איש ציד שאינו נוהג בשקיפות כלפי אביו וכפי שדרשו חז"ל: "איש ציד – לצוד ולרמות את אביו". תעוזתו של עשו הגיעה לשיאה בכך, שנשא לנשים את שתי בנות חת שהיו "מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה".  ומפרש הספורנו (כו,לה): " והנה יצחק עם כל זה לא הכיר רוב רשעו של עשו שלא היה מוחה בהן ובזה נכשל שהשתדל לברך את עשו…". עשו ניצל את תמימותו של אביו יצחק, שלא הצליח לזהות את התנהלותו השלילית ולכן לא היתה  כל מניעה מצד יצחק אביו מלברך אותו על אף מעלליו. זה הרגע שהחליטה רבקה להתערב ולזעזע את יצחק. רבקה לא היתה מסוגלת להכיל את השקר ואת העוול שנעשה ולכן החליטה לעשות מעשה. לדעת הרש"ר הירש היא בחרה להוכיח ליצחק, שניתן לרמות אותו, וכך יבין בעצמו שעשו גנב את דעתו. לפנינו משחק על המשחק, שדרכו הוכיחה רבקה שניתן להפוך איש תם לגיבור יודע ציד כמו, שעשו הפך ברמאותו לתמים ושלם. החידוש בפרשנותו של הרש"ר הירש, שמעשה המרמה  לא נועד רק על מנת להעביר את הברכות ליעקב אלא מטרתו היתה גם לשקף ליצחק את המציאות השקרית. רבקה לא היתה יכולה לשוחח ולשכנע את יצחק בצדקתה בשל מערכת הזוגית המורכבת שהיתה ביניהם (נצי"ב כד,סה) . לכן נאלצה להשתמש בתרגיל שבו איש שנראה תם כיעקב יכול לרמות ומכך יסיק יצחק, שגם איש רמאי יודע ציד יכול לרמות ולהידמות כאיש תם ותמים. רק כך יגיע יצחק למסקנה שעשו הוליך אותו שולל כל חייו. רבקה אכן השתמשה בדרך שהתלמוד מכנה "עברה לשמה". אמנם עברה היא אבל מטרתה חיובית. גם אם  לעתים רחוקות מאד נאלץ להשיג מטרות באמצעיים לא כשרים יש לדעת שעדיין יש בכך פסול ועל הפגיעה באחר נידרש לשלם. ואכן כאשר יעקב נמצא בבית לבן ומגיע ליל הנישואים אומר לו לבן: "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה". "מְקוֹמֵנוּ" איננו כ"מקומכם" שבו הצעיר תופס את מקומו של הבכור. יעקב נענש מידה כנגד מידה. חז"ל אף הרחיקו לכת ולמדו על עונש קולקטיבי על זרע יעקב כאשר בעקבות הגזרה של המן העמלקי, מצאצאיו של עשו, יוצא מרדכי לחוצות שושן – "וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה" (אסתר ד, א). היה זה לדבריהם כתשלום מידה כנגד מידה על צעקת עשו המנוסחת באותו הנוסח ממש: "וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה".(בראשית רבא סז,ד)

גם שאנו משוכנעים, שברצוננו להשיג מטרות נעלות וגדולות אל לנו להתפתות ולהשיגם באמצעים פסולים ואם בשעת הדחק נידרש לכך, נדע שמגיע לנו עונש על הפגיעה באחר ואפילו שלא היתה כל כוונה לפגוע בו.