חיי שרה – חסד ורגישות – (הרב מאיר נהוראי)

דבר תורה חיי שרה מאיר נהוראי

(הרב מאיר נהוראי)

כאשר מגיע עבד אברהם לארם נהריים, יושב הוא ליד המעיין ומגדיר סימן, שיעיד על בחירת הנערה ליצחק:

"וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק …"

הנערה נדרשה להיענות לבקשתו של העבד ולומר בנשימה אחת: "שתה וגם גמליך אשקה".  העבד אינו מסתפק רק שתיענה לבקשתו ותשקהו מים אלא, שתציע אף שתיה לגמלים. וכך כותב ה"בני יששכר" על משמעות החסד:

"ביאר החילוק בין חסד לרחמים, כי רחמים הוא כשמרחם אחד על חבירו ונותן לו מבוקשו המצטרך לו, וחסד הוא כאשר נותן לו יותר ממבוקשו דבר שלא עלה על דעת המבקש".

השקיית הגמלים תובעת טרחה גדולה באופן משמעותי מבקשתו של העבד. זאת ועוד, יש בכך גם סימן לרגישות לבעלי חיים ולא רק לבני אדם.  אולם כאשר התורה מתארת את המעשה בפועל נראה לכאורה, שרבקה אינה עומדת במבחן וכך היא עונה לו:

וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ , וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ, וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:

רבקה  מפצלת את דבריה ומעשיה דהיינו  תחילה הציעה רבקה לעבד לשתות, ורק לאחר שסיימה להשקותו היא בקשה להשקות גם את הגמלים. ומסביר "אור החיים" את טעם הדבר:

"וטעם שלא אמרה תכף ומיד גם לגמליך וגו' לתוספת וותרנות התכוונה הצדקת, שאם היתה מקדמת לומר גם לגמליך וגו' קודם שישתה הוא, יש מקום לו למהר להקל טורחה,  כיון שעוד לה טרחת הגמלים מה שאין כן קודם שתודיעהו יחשוב כי הוא זה כל הטורח וישתה כחפצו לאט לאט ואחר ששתה, תיכף אמרה גם לגמליך".

רבקה חששה שאם  תציע בנשימה אחת שתיה לעבד ולגמליו עלול אליעזר  לשתות את המים במהירות, שכן ירגיש שלא בנוח לעכב אותה משום שעוד עבודה רבה נכונה לה בשעה שתשקה את הגמלים. רבקה העדיפה לתת לאליעזר לשתות בנחת ורק לאחר מכן להפתיע אותו ולהציע להשקות את גמליו. אליעזר הסתפק במבחן החסד אולם נחשפה בפניו נערה עם לב רחב, שמוכנה בשמחה לתת יותר מאשר נדרשת אבל יותר מכל היא מגלה גם רגישות כלפיו.  זו האישה שראויה ליצחק, שמצוי במשבר בשל מות אמו וניסיון העקידה. יצחק זקוק לאשה שתוכל לחדור אל לבו ולהבין את מצוקתו, שתהיה בעלת חסד, אבל קודם לכן רגישה ומכילה.