בא – כריזמה ודוגמא אישית – (הרב מאיר נהוראי)

(הרב מאיר נהוראי)

כריזמה זו תכונה, שרבים היו רוצים לסגל לעצמם. כריזמה מאפשרת למי שהתברך בה לעורר תקווה והשראה באחרים, לזכות באמון ובשיתוף פעולה ולגרוף תשואות עבור כל החלטה. מי שלא התברך בכריזמה נתפש לעתים קרובות כאדם נטול פוטנציאל מנהיגות, ונשפט בהתאם.  האמונה האנושית בכריזמה היא כה חזקה, עד שהעלו במחקרים שונים, שחברות נטו להאמין ביכולותיהם של מנכ"לים כריזמטיים  גם לאחר שכשלו במילוי תפקידיהם. מצד שני, צריך להיות מודעים שלכריזמה יש לא מעט סכנות. אחת מהן היא ההתמכרות של המנהיג לכריזמה של עצמו, שבעקבותיה הוא מאמין שהוא אינו מסוגל לטעות ולכן פוסל דעות של אחרים. וישנה גם הסכנה שכריזמה תהפוך למטרה בפני עצמה, במקום לשרת מטרות רחבות יותר. פרשתנו מבליטה את הפופולאריות של משה בארץ מצרים: " וַיִּתֵּן  ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם, גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם".  דווקא משה שלא היה רטוריקן, שהיה כבד פה וכבד לשון, הצליח לחולל מהפך באומה המצרית.  לדעת אבן עזרא הכתוב מתאר את ההערכה הגדולה שזוכה לה משה רק בעיני עבדי פרעה, ובקרב העם המצרי. זו גם הסיבה לדעתו, שהעם המצרי השאיל לישראל כלי כסף וכלי זהב וזו לשונו (יא,ג): "ונתתי את חן העם הזה, וטעם גם האיש משה כי היו רבים משאילים אותם מפני כבוד משה. ובעיני העם  – עם מצרים". הרמב"ן חולק על אבן עזרא ולדעתו משה היה נערץ לא רק על ידי העם המצרי אלא גם בקרב בני ישראל. וזו לשון הרמב"ן שם:

"גם האיש משה, המביא עליהם המכות, גדול מאד בכל ארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ואנשי ריבו. ובעיני העם ישראל  … כי נתגדל מאד בעיניהם בראותם כי נאמן הוא לנביא לה'".

למרות הקשיים הגדולים, שעמדו בפני משה בתחילת שליחותו מדגיש הרמב"ן, שבמהלך הזמן זכה משה לתמיכה גדולה גם בקרב בני ישראל משום, שהיה  עקבי בדרכו גם כשזו לא הייתה פופולרית. משה קנה את שמו בזכות ההתנהלות המוסרית המיוחדת, שחלחלה לתוך העם. דוגמא מובהקת על כך ניתן להביא ממכת החושך. הרש"ר הירש מחמיא להתנהלות המוסרית של העם בעיצומה של המכה:  

"זה עתה הוכיח העם את יושרו המוסרי בצורה מזהירה. במשך שלושה ימים היו נוגשיהם, אסורים באזיקי עיוורון, מוסגרים לידיהם חסרי אונים. שלושה ימים נחשפו אוצרותיהם בדירותיהם, ושום יהודי לא ניצל הזדמנות זו לעשות בהם נקם, ולו תהא רק נקמת לעג וקלס; במאומה לא נגעו, מאדם ועד שרוך נעל. ביקש ה' כי גדלות מוסרית זו, שנגלתה למצרים ברגע בו הוחזר להם מאור עיניהם, ובו מצאו את כל אשר להם ללא פגע, גדלות זו תגבר סוף סוף על סלידת המצרים מפני העברים. והיא אשר הרימה קרנו של האיש משה בעיני המצרים יותר משעשו זאת הניסים אשר חולל".

שלושת ימי האפלה היו הזדמנות טובה לעם ישראל לבא ולנקום מאויביהם המצרים ולבזוז את רכושם. אולם לאחר שנעלם החושך נוכחו המצרים לדעת שהכל נותר על כנו ולא נלקח מהם הרכוש. העמידה של העם בזמן מלחמה ומשבר מוקרנת רבות מן המנהיג והמפקד, ואכן זו תעודת הוקרה גדולה מאד למנהיגותו של משה. העם העריץ את משה על עקביותו, על מידותיו הנעלות ועל יושרתו. הדוגמא האישית של משה, שהפגין לכל אורך הדרך השפיעו על העם שהכירו בגדלותו. דוגמא אישית של מנהיג לאורך זמן עוצמתית יותר מאלף מילים שנשמעות מרטוריקן בעל כריזמה. "האיש משה גדול"- גדלותו של משה הורגשה אפילו בקרב המצרים שספגו ממכותיו. כל זאת בזכות "האיש" – אישיותו, יושרו, ועקרונותיו. הכריזמה היא חשובה אבל לא מספיקה. הצלחתו של המנהיג  תלויה בערכיו ובדוגמא האישית שהוא מקרין לצאן מרעיתו.