וארא – תשומת לב למתרחש – (הרב מאיר נהוראי)

(הרב מאיר נהוראי)

מכת הברד מתוארת בכתובים כמכה הקשה ביותר: "כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ … הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד".  הברד מלבד היותו 'כבד מאוד', מלווה הוא במרכיב בלתי צפוי: אש מתלקחת. וכך נאמר בפסיקתא: " ר' נחמיה אמר: אש וברד פתוכין [=מעורבבים] זה בזה". זו דרשה הדומה מאד לדרשה של חז"ל אודות  המילה 'שמים': "נטל הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים".(בראשית רבא ד) לפי המדרש, 'שמים' הם צירוף של 'אש ומים'. ניתן לומר אפוא שבמכת הברד חוו המצרים את אחד הסיוטים הקמאיים של בני האדם: השמים נפלו עליהם.

מצד שני,  דווקא במכה זו נפתח חלון הזדמנויות שלא היה קיים במכות הקודמות, שכן היה ניתן להינצל מנזקיה של המכה: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים …".  מי שבחר לאחסן את רכושו בבתים לא נפגע. אם כן, תפקידה של מכת הברד היה להעצים את ההכרה בהקב"ה.  מצד אחד מכת ברד היא הנסית ביותר ביכולתה להכיל את כל כוחות הטבע שאף מנוגדים זה לזה כמו אש ומים , ומצד שני מי שהאמין בצו האלוקי הציל את רכושו. לאחר שהתגלו נזקיה של מכה זו מתוודה פרעה לראשונה  באופן הזה: "… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים'. עוצמתה של מכה זו גרמה לפרעה להרגיש את כוחו הבלתי מוגבל של הקב"ה, כעת פרעה מגיע להכרה שפעל מתוך שרירות הלב לכן הוא מודה שה' הוא הצדיק ואילו הוא – פרעה ועמו – הם הרשעים!  פרעה הרגיש את הפספוס הגדול בכך שלא הוכנס הרכוש לבית מפאת חוסר האמונה בהקב"ה.

אולם השאלה הגדולה מדוע בחרו המצרים לקחת סיכון ולהפסיד את כל רכושם בשעה שכבר ידעו מניסיון העבר, שדבריו של משה כנים ונכונים? הרי בכל שש המכות הקודמות הבינו המצרים, שכל דברי משה התאמתו עד הפרט האחרון, אם כן, מדוע בחרו המצרים לקחת סיכון כה גדול ולהפסיד את רכושם, הרי כל אשר נדרשו לעשות זה להכניס את בהמתם לבתים?! תשובה לכך  מצויה בלשון הפסוקים: וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה"  בשעה שאדם  מקדיש תשומת לב להתרחשות מסוימת הוא מסוגל להקשיב להגיון הפשוט. אילו היה האדם המצרי שם לב לדברי ההיגיון הפשוט, היה מכניס את בהמותיו מפני מכת הברד. המצרים המשיכו את שגרת חייהם ולא  הפנימו את התוצאות הקשות של המכות הקודמות. המצרים העדיפו לאמץ את שגרת החיים ולהתעלם מהמתרחש. גם ששמעו על מכת הברד שמשמשת ובאה התעלמו ממנה המצרים וסברו, שהמכה לא תפגע בהם.  החידוש במכת הברד שאש ומים התלקחו – השמים (אש ומים) נפלו על המצרים. טלטלה עזה עברה על המצרים ואפילו פרעה כבר לא נותר אדיש וזעק: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". מכות מצרים מלמדות אותנו שאל לנו להיות אדישים למתרחש סביבנו. יש צורך בתשומת לב למתרחש  וכלשונו של הפסוק: 'וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר  ה' …'. לעתים אדם יכול להיות שקוע בחיי היומיום ולהסיח את דעתו מהמתרחש מסביבו ולא להבחין שמדובר ביד ה'. אל לנו להמתין שיפלו השמים, שנגיע למציאות של טלטלה עזה. ירא ה' מעניק תשומת לב למאורעות ולמקרים שפוגשים אותו בחיים ומגיע למסקנה, שמדובר ביד ה'.  תשומת לב מוקדמת מונעת מכות קשות יותר בהמשך.