תצווה – כוחה של הקטורת – (הרב מאיר נהוראי)

(הרב מאיר נהוראי)

אחת התכונות שהיו לאדריכלי המשכן היא חכמת לב וכך נאמר: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן  ה' חָכְמָה בְּלִבּוֹ. הנצי"ב מתקשה בהגדרת חכמה זו (לא,ו):  "אבל עדיין קשה לשון "כל חכם לב" והרי כוח השכל אינו בלב, אלא משכנו במוח?!  אברבנאל אף הוא התייחס לכך והסביר, שחכמת לב פירושה נטיית הלב – אינטואיציה. תקופה קצרה חלפה מהרגע, שיצאו בני ישראל ממצרים ולכן לא הספיקו להכשיר את עצמם מקצועית. בחירת המשימה הייתה רק על פי תחושת הלב האישית של כל אחד. ובדומה לכך  מסביר הנצי"ב (העמק דבר לו,ב):

" זהו גם כן חכמת הלב, לבטוח שיצליח בזו הפעולה, ושירצה לקבל על עצמו להתקרב אל המלאכה, אע"ג שלא למד מעולם אמנות זו… כך היה במעשה המשכן הבחירה לכל אחד באיזה אומנות היתה מועלת לעשות בלי ללמוד כלל, רק בהצלחת ה' לדבר אשר נשאו לבו".  

אכן הביטוי חכמת לב מאגד שני מושגים, שאף נראים  כמקוטבים שכל ורגש. לעתים נראה לנו שהשכל והרגש פועלים כשני כוחות מנוגדים, כפי שהדבר מתבטא בהכרעה בדילמות שונות, האם לנהוג על פי השכל או על פי הלב? המושג 'חכמת-הלב' משלב בתוכו את שני הכוחות, ובכך דומה במובנים רבים למונח 'אינטליגנציה רגשית' דהיינו,  יכולתו המיוחדת של אדם  להבחין בין רגשות שונים ולעשות שימוש במידע זה להכוונת חשיבתו ופעולותיו. יש הנולדים עם היכולת הזאת, ויש שמפתחים אותה במהלך חייהם.  ההתעניינות בהיבטים הרגשיים של האינטליגנציה התעוררה בעקבות מחקרים שהראו שמנת המשכל הקלסית ניבאה הצלחה אקדמית אך לא בהכרח הצלחה בעבודה ובחיים בכלל. דוגמאות לכך הן העובדת המוכשרת והדעתנית, שאינה יודעת להתגמש ולעבוד בקבוצה, או איש הפיתוח המחונן שאינו יוצר קשרים חברתיים.  ממצאים אלה הצביעו על חשיבות האינטליגנציה הרגשית שבאמצעותה ניתן להבין את האחר. היא מאפשרת לאדם לזהות את האחר מנקודת מבטו. כך ניתן להיות גמישים יותר ביחס לאחר וליצור יחסי אנוש טובים. המחקרים אודות סוגיה זו התגבשו במאה שנים האחרונות ושמא לכך התכוונה התורה באומרה "וכל חכם לב". אמור מעתה, נדרשו למשכן חכמי לב בעלי אינטליגנציה רגשית, שכשרונם יבוא לידי ביטוי לא רק ביצירתיות ובמלאכת המחשבת אלא גם ביכולתם לעבוד עבודת צוות. לא רק כשרון אומנתי אלא גם יחסי אנוש טובים.  המשכן נבנה בשותפות של האומה כולה ולכן היתה דרושה הכלה רחבה עם הרבה סובלנות. בשעה ששלמה הומלך למלך בקש מהקב"ה תכונה זו: "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע"(מלכים א,ג,ט) והקב"ה נענה לשלמה:" הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן". ואכן שלמה  נעזר בחכמת הלב במשימתו הראשונה בשעה שישב על כס מלכותו. שלמה נדרש לתת פסק דין לתביעתן של שתי נשים לבעלות על אותו תינוק. לשם כך ביקש את החרב כדי לחצות את התינוק לשניים ולתת לכל אחת מהן חלק בו. אין לדעת מה היה קורה אילו האם האמתית הייתה  נאחזת בעמדתה , אבל משראתה שבנה הולך "להיגזר" היא ויתרה עליו לטובת האישה השנייה. האם האמתית ידעה, שלבה לא יעמוד בעצב ובגעגועים לבנה והעדיפה להתגעגע לילד חי מאשר לילד מת. זו עדות נאמנה ללב חכם ונבון של שלמה , שבאמצעותו חדר לעולמן הפסיכולוגי של שתי הנשים הללו.  

לב חכם ונבון הוא תנאי למנהיגות רק כך ניתן להוביל ציבור הטרוגני בעל צרכים שונים. כל אחד מאתנו זקוק לאינטליגנציה רגשית כדי לפתור  קונפליקטים או לנהל צוות בצורה טובה. חברה שתהיה מורכבת מאנשים, שמודעים לצרכים הרגשיים של האחר ומסוגלים להבין את השונה מהם תהיה גם מוסרית יותר.