תגובה לאירוע בקפריסין

אתמול שבו לארץ הנערים שנעצרו בקפריסין באשמת אונס, והתקבלו בחגיגה ראוותנית של שמחה. ההקלה האישית של הנערים ששוחררו, מובנת בהחלט. גם החשיבות של חשיפת האשמות השווא, שמלבד היותן שקר הן יוצרות נזק לכל תובעת צדק באמת, ברורה. אך הקולות שנשמעו בסביבתם של הנערים ובכלי התקשורת, הציגו אותם כגיבורים זכים מכל חטא, ואלה מטרידים ואפילו מזעזעים. הדברים מטרידים לא רק בהסתכלות דתית במובנה הצר, אלא גם בהסתכלות ערכית ואנושית רחבה יותר. אנו רואים בעיה גדולה בכך שהשיח הקשור בפגיעה מינית מוגבל לעיתים קרובות למונחים ולגבולות של החוק הפלילי בלבד, ומתמצה בשאלת ההסכמה של הקרבן.

אנו מודעים להבדלים בנורמות החברתיות ביחס ליחסים אינטימיים. כרבנים ורבניות, כנשות ואנשי תורה, אנחנו מאמינים שיחסי אישות צריכים להתקיים במסגרת של נישואין, והם מרכיב חשוב וקדוש בקשר בין שני בני זוג. אבל נורמה הקושרת יחסי מין לקשר אינטימי בין שני אנשים, שיש בו הדדיות, קשב ורגישות, היא דרישה מוסרית ראשונה במעלה שאיננה מיוחדת רק לבעלי אמונה דתית.

חשיפה בלתי מוגבלת של נוער לגירויים מיניים יוצרת אווירה שמאפשרת 'בילויים' מיניים מהסוג שהתרחשו בקפריסין. בבילויים אלה יחסי מין מתנהלים ללא כל מחוייבות רגשית, וללא 'ראיית הפנים' של האדם השני. גם כשיחסים כאלה אינם מעשה אונס, ישנן סיטואציות 'אפורות' יותר' שבהן מתקיימים אלמנטים של אלימות והחפצה. האירוע שהתרחש בקפריסין, כלל מעורבות של כמה גברים ביחסי מין עם אשה אחת, וכן צילום של המעשים על ידי חלק מהמשתתפים. יש בכך ניצול לא ראוי ופוגעני, גם אם לא התרחש בו אונס. הסכמה מפורשת של הצדדים היא תנאי חוקי מינימלי, אך היא איננה תנאי מספיק לדרישה לנהוג בכבוד ובדאגה לגופו ולנפשו של הזולת. אנו מאמינים שלא גיבורים נחתו אתמול בשדה התעופה, אלא נערים שכשלו, כישלון שמשקף אווירה ציבורית רחבה יותר, ודורש תיקון ערכי ומוסרי.

(יום ב' כ"ו תמוז התשע"ט)