מתח בין הרצון להיות יפה לבין הלכות צניעות

השאלה 

שלום, 

קודם כל אשמח ממש לברך אתכן על פתיחת האתר! אין לי ספק שהיא תביא מענה להרבה בנות שעד כה נמנעו משאילת שאלות הלכתיות מתוך התפדחות, בושה או בעקבות חוסר בכתובת לפנות אליו. 

אני אשמח לשאול על הלכות צניעות.  אקדים בכמה משפטים על עצמי. 

אני אוהבת להגדיר את עצמי "דוסית" וביחס לחבורות מסויימות אני אוגדר כך וביחס לחבורות אחרות לאו דווקא. 

אני משתדלת ללכת עם חצאית שעוברת את הברך (אך לרוב ללא הצלחה) והתחלתי גם ללבוש טישרטים לאחרונה. אני מרגישה שככל שאני גדלה אני מרחיבה קצת את הגבולות שלי. 

א. כי אני גבוהה והמבחר של בגדים צנועים לגבוהות לא ענק וגם כשיש אני חושבת שיש ערך חשוב גם ביהדות להרגיש יפה. ואני מרגישה שהרבה פעמים הרצון להרגיש יפה מול הרצון להיות צנועה הלכתית מתנגש לי (במיוחד עם המבחר הלא רב שקיים במחירים נגישים). 

ב. אני שמה לב שהיחס שלי להלכות באופן כללי קצת יותר מתגמש עם הגיל (לפי מה שהבנתי זוהי תופעה מוכרת ב"רווקות") אולי כי ערכים אחרים תופסים יותר מקום בחיי מפעם ולכן יכולות להיווצר יותר התנגשויות או אולי כי ככל שאני גדלה אני פחות נמצאת במסגרת תורנית עם כל הכולל בתוכה.

צר לי על ההתנגשות שאני חווה וקשה לי עם כך שאני לא מקפידה עד הסוף על הפרטים. אני מרגישה קצת מתפשרת ולא שלמה פה או שם. 

הייתי שמחה לשמוע מה דעתכן בעניין ומה הלכות צניעות (המקובלות אבל לא מחמירות) בנושא של אורך חצאית, שרוול ומכנסיים (רחבות?). היום מספר גדול של המגזר הדתי לאומי מתלבשים לא לפי ההלכות צניעות הקלאסיות. 

האם יש לכך השפעה על גדרי הצניעות של היום? האם ההלכה מתייחסת להשפעת הסביבה על הלכות צניעות? 

התשובה 

שלום לך שואלת יקרה.

קודם כל אני רוצה לברך אותך על השאלה שלך ועל הנכונות שלך לברר את נושא הצניעות בלבוש. זה נושא מאוד חשוב לדעתי, במיוחד בדור שלנו. השאלה שלך נחלקת לשני היבטים: האחד, המישור ההלכתי, השני, חוויות וקונפליקטים אחרים שנלווים לרצון שלך להתלבש באופן צנוע.  

בנוגע למישור ההלכתי, אני מפנה אותך לתשובה שכתבתי בנושא כאן באתר בית הלל, בה פירטתי את הגישה ההלכתית המקלה בנוגע ללבוש נשי צנוע. הסברתי שם מה עומד לדעתי מאחורי הבחירה בגישה המחמירה לעומת הגישה המקלה, וכעת אוסיף כאן עוד נדבך המתייחס לשאלתך בנוגע לתרבות: 

הגישה המקלה מתחשבת בכך שיש איברים שהמטען המיני שלהם הוא תלוי-תרבות, ולכן בחברות מסוימות אין צורך להצניע אותם. יחד עם זאת, יש איברים שההלכה, גם הגישה המקלה, לעולם לא תאפשר להם להפוך להיות נטולי משמעות מינית, אפילו אם תרבות מסוימת מנסה להסיר מהם את המשמעות המינית שלהם. ההתעקשות ההלכתית הזו מגיעה דווקא מתוך ההבנה היהודית של חשיבות המיניות, וחוסר מוכנות "למוסס" אותה ולוותר עליה, להפוך אותה ל"לא כזו משמעותית". (פירטתי על כך בספרי שעתיד לראות אור בשנה הקרובה "מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף"). 

וכעת לשאלותייך האחרות: 

לדעתי "יופי נשי" לא חייב להתנגש עם לבוש צנע, ואפילו להיפך. לפי הגישה ההלכתית שפירטתי בתשובה הנ"ל, אין כל דרישה כלפי האישה לטשטש את יופייה. הדרישה היא אך ורק להצניע את אותם אזורים בגוף הנשי שההלכה מגדירה אותם כבעלי משמעות מינית. מכאן שאת יכולה להתלבש בצניעות ובנוסף לכך להיות מטופחת, מאופרת, לענוד תכשיטים, ו"להתפרע" עם בדים בצבעים שונים, אפילו כאלה ש"מושכים את העין" (!). כל עוד "החלקים המכוסים" אכן מכוסים, את יכולה להרגיש צנועה ויפה ואין בכך כל סתירה. 

אמנם, לפעמים נשים מסוימות מרגישות שהשמלה הפחות-צנועה, יפה יותר מהלבוש הצנוע. לפעמים שמלה מסוימת נדמית להן יפה יותר מאשר אותה שמלה בדיוק, אבל בגזרה ארוכה יותר בשרוול או בחצאית. אני חושבת שהתחושה הזו נובעת מכך שהגוף הנשי הוא יפה, (גם החלקים המיניים שלו), ולפעמים אנחנו מרגישות שחבל לוותר על הצגת היופי שלו באמצעות בגד קצר יותר. אם את מתמודדת לפעמים עם התחושה הזו, אני מציעה לך 4 פתרונות שונים, שכל אחד מהם מדגיש חיבור פנימי למשהו אחר: 

  1. להתחבר לתחושת ההקרבה למען ערך שאת מאמינה בו: לקבל את העובדה שכל עוד ההלכה מטילה מגבלות על חשיפת הגוף הנשי ועל המבט הגברי, היופי של הגוף שלנו לא יוכל להתבטא באופן מקסימלי כלפי חוץ. לקבל זאת מתוך הבנה שלפעמים אנחנו כאנשים דתיים נדרשים להקריב דברים מסויימים למען ההלכה, ובמקרה שלך, גם למען ערך הצניעות. הקרבה שאת מתחברת אליה, יכולה ליצור תחושה טובה ולא רק מתסכלת. 
  2. להתרגל למודל-יופי אחר, ולהתחבר אליו:  אנשים רבים, גברים ונשים, (ובתוכן גם אני עצמי), דווקא בכלל לא חווים את הבגד החשוף כמשהו יפה. דווקא לבוש שיש בו יותר בד ופחות עור חשוף, מרגיש להם יפה יותר. הם יתארו את הבגדים הצנועים כמשהו אצילי ומסתורי יותר, ולעומת זאת, ירגישו שהבגדים החשופים לא מצליחים להעביר את התחושה האצילית והמיוחדת הזו. פעמים רבות בחיים שלנו אנחנו זוכים לאמץ טעם נרכש חדש. אני חושבת שתפיסת היופי שלנו היא נרכשת, ולכן את מוזמנת לבחון אם את יכולה לתפוס את הבגד הצנוע כיפה יותר בכל מצב, ואם לא, לנסות לעבוד על זה בתוך תוכך. 
  3. להתחבר לתחושה של שמירת המיניות לנישואין: החלקים בגופנו שלא זוכים לחשיפה פומבית, הופכים להיות עבורנו טעונים במשמעות. היהדות מחברת בין המשמעות המינית של הגוף לבין ברית הנישואין. בכל פעם שאת בוחרת שלא לחשוף חלקים מסוימים מגופך, את מרוויחה בכך את המשמעות המרגשת והסודית שנלווית להם. בע"ה לאחר שתינשאי לבחיר ליבך, החוויה המינית של חשיפת גופך תהיה שונה לחלוטין מהחוויה של אישה שגופה חשוף בחיי היומיום.
  4. להתחבר ל"תיוג החברתי" שהלבוש הצנוע מתייג אותנו: נכון, יש אנשים שזה מבאס אותם להיות מזוהים מיד כ"דוסים". במקרה שלך, את דווקא מגדירה את עצמך כדוסית, כך שהלבוש הצנוע שלך יכול לשקף את ההגדרה העצמית שלך באופן אותנטי. אבל בנוסף לתיוג המגזרי, הלבוש הנשי הצנוע מתייג אותך בעוד אופן. אם את לבושה באופן צנוע שהוא גם יפה, אז הלבוש הזה מתייג אותך כאישה שמחוברת לרעיון הצניעות, ולרעיון שמירת המיניות לברית הנישואין. אני חושבת שאישה המתלבשת יפה ובצניעות, אפילו בלי להתכוון לכך, נוקטת בבחירת הלבוש שלה, עמדה ייחודית מאוד בנוגע למיניות ולמקום שלה בעולמנו. 

מאחלת לך שתמשיכי להיות קשובה לעצמך, ושתצליחי להתחבר כמה שיותר ללבוש הנשי הצנוע והיפה.

אוריה

הרבנית אוריה מבורך היא יועצת הלכה ומקימת מכון אפרכסת