ציור דמות אדם

השאלה 

שלום,
אשמח אם רבנית תוכל לענות לי על כך.
למדתי רישום, ובין היתר היה לימודי דיוקן גוף. לא עבדנו עם ציור מודל, אבל רציתי לדעת האם מותר לי בבית לצייר דמות כזו מתמונה כדי להתאמן על מבנה הגוף? או שהאימון מותר רק על ציור שלד?

התשובה 

שלום רב,

שאלתך כמו שאלות נוספות בנושא אומנות והלכה נידונו בבהירות ובלשון עכשווית בספרו של הרב דוד אברהם ספקטור ז"ל "שו"ת אומנות" (עוד פירוט על הרב דוד ספקטור וספרו בהרחבה שלמטה).  אני ממליצה מאוד על הספר אם ביכולתך להשיגו לקריאה כללית. על חלק מפסיקותיו יש שחלקו אולם בנושא שאת שואלת הדברים מוסכמים.

אביא את המסקנות הלכה למעשה, וטעמן בקצרה, לפירוט מקורות עייני בהרחבה:

  1. מותר לצייר דמות של אדם שלם, כך פסק השו"ע  (יורה דעה קמ"א סעיף ד') בעקבות הרמב"ם (הלכות ע"ז פרק ג' הלכה י') שסייג את האיסור לעשות דמות אדם שלמה רק כאשר הדמות בולטת.
  2. יש מי שמהדר לא לצייר תמונת אדם שלמה בשל ראשונים שכתבו לאסור, ראשונים אלו לא נפסקו בשולחן ערוך ולכן כאמור מותר לעשות כך. גם הראשונים שאסרר התירו ציור חלקי. 
  3. יש שנהגו מנהג חסידות ופרישות לא לצייר או לצלם כלל אדם, ואף מנעו מאחרים לצייר או לצלם אותם. דוגמא לכך הוא החכם צבי. הנוהגים כך מתבססים על ראשונים שחלקו על הרמב"ם ופוסקים שחלקו על השולחן ערוך. אולם כאמור זוהו מנהג חסידות ופרישות.

לכן לשאלתך – מותר לך לצייר מתמונה, וגם מהתבוננות בדמות אדם שלמה מאחר שהציור הוא דו מימד ולא תלת מימד. כמו כן רוב הרישומים והציורים של לומדים וציירים היום יש בהם חסרון בדמות בשל היכולת של הרושמים ומסיבות נוספות (יותר הרחבה בדין חסר ראי בהרחבה – וניתן להאריך עוד אבל קצרתי בתשובה זו). חסרון מתיר אף פיסול ולכן רישום כפי שאת מתארת יהיה מותר גם לדעת החסידים והפרושים. 

ראי ברכה בעמלך ולימודך,

יעל

הרבנית יעל שמעוני היא רמי"ת וסגנית בישיבת דרישה בראש צורים, וחברת צוות הניהול של שו"ת משיבת נפש.

הרחבה:

הגמרא דנה במסכת עבודה זרה בפרק שלישי באיסורים של עשייה, והחובה להרוס עבודה זרה. במהלך הדיון דנה הגמרא על פרצוף אדם:

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף מג עמוד ב

תניא: כל הפרצופות מותרין, חוץ מפרצוף אדם! אמר רב יהודה בריה דרב יהושע, מפרקיה דרבי יהושע שמיע לי: לא תעשון אתי – לא תעשון אותי.

כלומר, התנאים הורו שאסור לעשות פרצוף אדם, ורב יהודה מסביר שלמדו כך מהפסוק משמות פרק כ,כ: לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם: חכמים דרשו את המילה "אתי" בפירוש – "אותי"

מסביר הריטב"א שכוונת הדרשה היא הביטוי של התורה בספר בראשית: בצלם אלקים עשה אותו, כלומר שיש בדמות האדם קשר לדמות הקב"ה עצמו וזאת על דרך משל! אולם למרות היות הקשר על דרך משל יש איסור משום כבוד שמים על פרצוף אדם. 

בהבנת הגמרא הזו נחלקו ראשונים ופוסקים – מהו פרצוף האדם שנאסר ואיזו עשייה נאסרה:

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם לומד מהגמרא שיש איסור על דמות אדם רק אם היא בולטת אבל אם היא שקועה או שטוחה מותר לעשותה לנוי.

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ג

אסור לעשות צורות לנוי ואף על פי שאינה עבודת כוכבים שנאמר לא תעשון אתי כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים, ואין אסור לצור לנוי אלא צורת * האדם בלבד, לפיכך אין מציירים לא בעץ ולא בסיד ולא באבן צורת האדם, והוא שתהיה הצורה בולטת כגון הציור והכיור שבטרקלין וכיוצא בהן ואם צר לוקה, אבל אם היתה הצורה ג מושקעת או צורה של סמנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות והטבליות ד או צורות שרוקמין באריג הרי אלו מותרות.

הרמב"ם לא נתן טעם לדבריו אולם הר"ן  (ע" מ"ג דף י"ט מדפי הרי"ף) הסביר בביאור שיטת הרמב"ם שהסיבה לכך היא שדמות אדם היא תלת מימדית – בולטת ולכן כאשר מציירים אדם בדו מימד בעצם מצייירם אדם חסר. האיסור קיים רק כאשר מצייר / מפסלים דמות שלמה אולם אם מפסלים ללא עין או עם אף שבור מותר, כך גם ציור של אדם בדו מימד הוא בעצם פגימה וחיסרון ולכן הוא מותר.

שיטת הרמב"ן

הרמב"ן בניגוד לרמב"ם פירש בגמרא שדמות אדם נאסרה בין בבולטת בין בשקועה כיוון שהיא חלק מהמדור העליון

חידושי הרמב"ן מסכת עבודה זרה דף מג עמוד ב

ואסיקנא דדמות שמשין אפילו שבמדור התחתון אסורים. ונראה לפרש ולומר דלא שנא בולט ולא שנא שוקע, וכן בפרצוף אדם, דלא תעשון כתיב ולא פליג רחמנא בין בולט לשוקע, אלא בשאחרים עשו לו אמור רבנן דשוקע מותר ובולט אסור משום חשדא, והא דתניא טבעת שחותמה בולט כו' לאו בדמות שמשי מרום אלא בשאר כל הצורות היא דכיון דבולטות נינהו איכא למיחש לחשדא שמא צורה נעבדת היא כיון שהוא מניחה, ואף על פי שאחרים עשו לו אסור להניחה,

הרמב"ן מסביר שהסיבה לאיסור היא שיש חשד שהאדם שיצר את הציור עובד לאותה דמות ולכן אסור. גם הראב"ד והר"ן הסכימו לשיטת הרמב"ן.

פסיקת ההלכה

הטור הביא את מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן, והשולחן עורך הביא רק את דעת הרמב"ם להלכה:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קמא סעיף ד

אסור לצייר צורות שבמדור שכינה, כגון ד' פנים בהדי הדדי, וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת. וכן צורת אדם לבדו …במה דברים אמורים, בבולטת. אבל בשוקעת, כאותם שאורגים בבגד  ושמציירים בכותל בסמנין, מותר לעשותם.

הט"ז (אחד מנושאי הכלים על השולחן ערוך) תמהה כיצד השמיט השולחן ערוך את דעת הרמב"ן, וחלק עליו ופסק כשיטת הרמב"ן לאסור ציור שטוח.

הש"ך (נושא כלים נוסף של השולחן ערוך) חלק על הט"ז וראיותיו ופסק כשו"ע.

הרב קוק בשו"ת דעת כהן כתב תשובה קצרה המתייחסת למחלוקת פוסקים זו:

שו"ת דעת כהן (ענייני יורה דעה) סימן סו

ב"ה פעה"ק ירושלם תובב"א, ב' מ"ח תרפ"ו. אדון יקר מר אברהם נימן, צייר אקדמי, שלו'. 

בתשובה על שאלתו, אם יש איזה מניעה ע"פ דין תורה, מלצייר ציורים של תמונות, של יהודים חרדים. 

אתכבד בזה להודיעו, שישנם חסידים שהם נמנעים מלצלם את תמונתם, וכן אינם נותנים רשות לציירים לצייר את צלמם, בצבע על היריעה, ויש לדבריהם מקום בשיטות של פוסקים, וקל – וחומר במהלך החסידות והפרישות. 

אבל ההלכה הפשוטה, שנתפשטה בישראל ע"פ דין השולחן – ערוך, היא, שלצייר צורת אדם בצבע על הלוח, וה"ה לצלם צלום פוטוגרפי, אין איסור מצד הדין, וכן נפוץ המנהג גם אצל חלק הגון מיראים וחרדים, כשיש בדבר צורך של מצוה, וחבוב התורה והיהדות, או שאר ענין מוכרח ונחוץ. 

וראוי מאד להדר, שלא יהיה הציור שלם לגמרי, כלומר יחד עם הרגלים, כי – אם הצד העליון לבדו, שהוא עיקר תפארת האדם והבלטתו האופית הרוחנית, שזהו המבוקש האידיאלי של הטובים שבציירים ובעלי האמנות. 

ולאות אמו"צ הנני בזה חותם בברכה. 

הק' אברהם יצחק הכהן קוק

הרב קוק מדגיש כי התפשטה ההלכה בכל ישראל על פי דין השולחן ערוך להתיר ציור וצילום. ומציין שיש חסידים ופרושים שנמנעו מכך שיצלמו את דמותם. כיום אנו רואים גם כפי שכתב הרב קוק שהצילום נפוץ בקרב רוב גדול של רבני וגדולי ישראל גם אצל חרדים, לכן נראה פשוט שאת יכולה גם כן ללכת בדרך זו כפסק השולחן ערוך והפוסקים בעקבותיו.

כמו כן נראה לי (גם מהנסיון) שציור ואימון ברישום לא מגיע לתוצר שלם של גוף האדם ותמיד יש בו פגם שממילא יצור חסרון. כאמור, חסרון מתיר אף פיסול בתלת מימד – כך שגם לדעות החסידים לא יהיה איסור בציור שאת עוסקת בו.