זה עומד בזווית זו ומתפלל, וזו עומדת בזווית זו ומתפללת

הרבנית תמר מאיר

פרשת תולדות מתארת תפילה לפרי בטן: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא. ויעתר לו ה', ותהר רבקה…"  בפשט יצחק הוא המתפלל, ורבקה, מאוחר יותר, הולכת לדרוש את ה'. דומה שהעובדה שרבקה מחפשת מזור לכאביה בהליכה לדרוש את ה', כמו גם ההשוואה לתפילתן של עקרות אחרות במקרא, מובילה את המדרש לומר שלא לבדו התפלל יצחק לפרי בטן, ובפרט כשרבקה מוזכרת בפסוק. "לנכח אשתו, מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן" (בראשית רבה סג). ומגדילה לומר הגמרא ביבמות (סד ע"א) המפרשת, בניגוד לתפיסה המקובלת בעולם העתיק, כי לא רק יצחק התפלל, ולא רק רבקה היתה עקרה: "…אמר רבי יצחק: יצחק אבינו עקור היה, שנאמר: (בראשית כ"ה) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, על אשתו לא נאמר אלא לנוכח, מלמד ששניהם עקורים היו" הגמרא ממשיכה ושואלת את השאלה המתבקשת: אם שניהם התפללו, מדוע כתוב בפסוק ויעתר לו ה', מדוע לא 'ויעתר להם'? ומשיבה: "לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע". קשה שלא להתקומם אל מול תשובה זו. והרי לכאורה היא מנוגדת לכל מה שאנו יודעים על מקומם של בעלי תשובה לעומת צדיקים גמורים, ולהערכה העצומה שיש לרחוש לרבקה, שעל אף שגדלה בביתם של בתואל ולבן תאבי הבצע, גדלה להיות בעלת חסד. זאת לעומת יצחק, שזכה לגדול בביתו של אברהם אבינו, ומה הפלא שיצא צדיק?

תשובה לקושיה הזו, מצאתי כשהשוויתי את הדברים לסיפור המפורסם על אבא חלקיה, נכדו של חוני המעגל. על פי הסיפור בתענית כג, באו החכמים לנכדו של חוני לבקש ממנו שיתפלל על הגשמים. הוא דחה אותם במשך יום שלם, פעל באופן תמוה, ורק כשהגיע לביתו, פנה אל אשתו ללא ידיעת החכמים, והציע לה שיעלו ויתפללו יחד לגשם. הגמרא מתארת את התפילה כך: "סקו לאיגרא, קם איהו בחדא זויתא ואיהי בחדא זויתא, קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו". (עלו לגג. עמד הוא בזווית אחת, והיא בזווית אחת. קדמו ועלו העננים מאותה הזווית של אשתו). קשה שלא לראות את הדמיון לתפילתם של יצחק ורבקה. רש"י במקום אמנם הביא את דברי המדרש (הקדום לבבלי), אך השתמש דוקא בלשון הגמרא כאן: "לנוכח אשתו – זה עומד בזווית זו ומתפלל, וזו עומדת בזווית זו ומתפללת". 

אלא שבמקרה של אבא חלקיה ואשתו, דוקא תפילת האישה לגשם היא שנענית ראשונה, והנימוק שמובא לכך מאוחר יותר בגמרא שונה: דרך נתינת הצדקה שלה זמינה, מיידית, ומעולה יותר משלו. והרי לכאורה גם אבא חלקיה הוא בגדר 'צדיק בן צדיק' – נכדו של חוני המעגל, ואילו עליה איננו יודעים כלום. הסיפור אף מדגיש את ייחוסו של אבא חלקיה מיד בתחילת הסיפור, ויוצר אצלינו ציפיה לכך שזה יהיה הגורם המשמעותי ביותר – ולא היא. מהו אם כן ההבדל בין שני המקרים?

התשובה נעוצה בשאלה למה מתפללים – אבא חלקיה ואשתו מתפללים לגשם. בתפילה לגשם לא משנה הייחוס. משנה היחס לנתינה, לשפע. והרי זה מה שמבקשים מהקב"ה: נתינה לעולם בשפע ובאופן מיידי. לעומת זאת, אצל יצחק ורבקה המתפללים לילד, בהחלט משנה הייחוס. הילד הזה שיוולד אמור להיות המשך ההבטחה שניתנה לאברהם אבינו. זכות אבות כאן היא עצם העניין, ובפרט – כאשר הרצון הוא שהילד יהיה ממשיכו של אברהם, צדיק בן צדיק בן צדיק, ולא חלילה ממשיכו של בתואל.

ומשהו אחרון על התפילה: לא רבים המקרים במקורות בהם ניתן למצוא תמונה של זוג מתפלל. דומני שאין דרגה גבוהה של זוגיות מזו – היכולת להגיע לעבודת ה' משותפת, לחתירה לכיוון אחד, לתפילה אחת המבטאת רצון אחד. ועם זאת – כל אחד מן הזווית שלו, מנקודת המבט שלו, ובדרך הייחודית לו.

(פורסם בעלון שבתון)