מתן בלנדר חלבי לדתל"ש בחשש שיעשה בו שימוש לבשרי

השאלה 

בננו הבוגר אינו שומר תורה ומצוות, ואינו מתגורר בביתנו. קנינו שייקר חדש, ורצינו לשאול האם אפשר לתת לו את הבלנדר הישן שלנו, לצורך הכנת משקאות ושייקים, אנו חוששים מכך, שהבן יכניס מזון בשרי לבלנדר ששימש עד עכשיו למאכלים חלביים. היחסים עם הבן מעט מורכבים, ולכן לא שייך לבקש ממנו להקפיד על כך. תודה.

התשובה 

שלום לכם, הצטערתי לקרוא את הדברים, ואני מקווה שנגיע ליום של השבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

אתם שואלים, האם בנתינת הבלנדר ישנו איסור של – לפני עיוור לא תיתן מכשול? כלומר, האם עצם מעשה הנתינה שלכם יביא את בנכם להיכשל בביצוע עבירה? איסור ההכשלה הנו איסור מדאוריתא, שהמקור בגמרא (עבודה זרה דף ו, עמודים א-ב) תולה זאת רק במצב של "תרי עברי נהרא" (שני עברי הנהר), זאת אומרת, שללא עזרת המכשיל אין הנכשל יכול להגיע אל האיסור, בדומה לאדם נזיר, העומד על שפת נהר, וכוס יין שנמצאת מעברו השני של הנהר, וללא הושטת הכוס ע"י אדם שלישי, לא יוכל הנזיר לשתותה. במקרה המדובר אתם אינכם הגורמים לביצוע האיסור, ואם הבן רוצה להטריף, יטריף כל כלי, גם חדש, ואינו זקוק לעזרתכם. אוסיף בעניין זה, שכלפי יהודי שאינו שומר מצוות, יש מי שמתיר לכתחילה לתת לו, ואין מדובר בהכשלה (ש"ך יורה דעה סימן קנא אות ו, שו"ת אבני נזר חלק יורה דעה סימן קכו)

יחד עם זאת, כאשר מסייעים לאדם אחר לעבור עבירה, גם כאשר אין מדובר בשני עברי הנהר, זהו איסור מדרבנן (תוס' שבת דף ג ע"א), לכן נאסר למכור כלי עבודה חקלאיים בשנת השמיטה לאדם החשוד שיעבוד בשדהו, וזאת למרות שיכול לקנותם מנכרי (משנה מסכת שביעית פ"ה מ"ו). כל זה אמור כאשר החפץ נועד לאיסור בלבד, אך במצב שיכול לשמש גם להיתר, אין האיסור חל (סוף המשנה שם), ובכל מקום שניתן לתלות בהיתר, תולים (עבודה זרה דף טו ע"ב). מן הדברים עולה, כי מסירת הכלי אינה נכללת באיסור ההכשלה ואף לא בסיוע לעבירה.

בהמשך הדברים ברצוני להתייחס לאיסור שממנו חששתם. השימוש הרווח בבלנדר הוא לצורך משקאות קרים, לעתים חלביים ולעתים סתמיים (פרווה). לצורך הדיון זהו "רוב שימוש". הכנסת מאכל קר לכלי אינה מבליעה את טעמו, ולפיכך נשאר הכלי בגדר פרווה. 

אם קורה שאתם נוהגים להשאיר את הנוזל החלבי הקר בתוך המיכל מעל ליממה (מעת לעת) יש אפשרות של "כבישה", וחכמינו תיקנו שדין כבוש כמבושל, ולכן הכלי חלבי מדרבנן (שו"ע יורה דעה סימן קה סעיף א).

אולם החשש שהצגתם הנו חשש רחוק ודחוק ביותר, שבו הבן יעביר מאכל בשרי רותח מכלי ראשון (סיר הבישול שעמד על האש) לתוך מיכל הבלנדר, בזמן שהמיכל בן יומו מכבישה חלבית. גם אילו יעשה כך, המיכל הוא כלי שני או שלישי (תלוי בשאלה אם גם הכף נחשבת כלי) למאכל הבשרי החם שהכניסו לתוכו, ואינו בולע את טעם הבשר (שו"ע יו"ד סימן סח סעיף יא, וסימן קה סעיף ב).

דרך בליעה נוספת נעשית ע"י דוחקא דסכינא – הלחץ שנוצר בעת החיתוך (חולין דף ח ע"ב, קי"א ע"ב), דרך בליעה זו מתפרשת בשתי דרכים: השמנוניות שדבוקה בסכין, עברה למאכל השני (ההנחה היא שסכין תמיד מלוכלך ואינו עובר הדחה משימוש לשימוש), או שמדובר במאכל חריף ובסכין נקיה. הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כד) והשו"ע (יורה דעה סימן י סעיפים ב-ג, וסימן צו סעיפים א-ב) הקלו כשיטת תוס' (חולין ח ע"ב) ורשב"א (חולין קי"א ב) הם צרפו את שני התנאים, והחילו דין זה על מאכל חריף או חם בלבד, שנחתך בסכין בן יומו או אינו נקי (ובי"א הביא השו"ע את שיטת רש"י, שה"ה לאינו בן יומו ומקונח, אך מקובל שהלכה כסתם). זאת אומרת שבליעה תתרחש בשני אופנים: סכין מלוכלכת ושמנונית, או סכין בת יומה והמאכל חריף, או חם (וכן פסק ערוך השולחן סימן צו סעיך יא). מכיוון שבימינו תנאי הנקיון השתפרו ביותר, וישנם בכל מטבח חמרי ניקוי חריפים (דטרגנטים), יש להניח שסכיני הבלנדר נקיים, וכן "סתם כלים אינם בני יומם" (שו"ע יו"ד סימן קכ"ב סעיף ז'). מכאן שאין לחשוש גם לבליעה זו. וכך פסק להלכה גם בשו"ת יביע אומר (חלק ג – אורח חיים סימן כד) בעניין שניים תותבות.

נשאלת השאלה, האם עלינו לחשוש למיעוט רחוק כל כך. הכלל הקובע בתחומי הלכה שונים הוא: אזלינן בתר רובא (הולכים אחר הרוב. חולין דף יא ע"א), וברוב המקרים אין חוששים למיעוט השימושים (קידושין דף פ ע"א). כך נפסק בשולחן ערוך בעניינים שונים.

כשרוב השימוש נעשה ללא כבישה, וכשיש לפנינו ספק כבוש, הדין הוא להקל, משום שמהתורה נאסרה תערובת בשר וחלב רק בבישול ממש (רמ"א יו"ד סיק"ה ס"א) ואפילו אם מדובר בכלי בן יומו, מדובר בספק דרבנן לקולא. יתר על כן, גם כאשר חוששים למיעוט מצוי, מסייג בעל שבט הלוי (יו"ד ח"ד סי' פא, ח"ה סי' קנו אות ד), שמדובר במיעוט שהוא בדרך הטבע והכרח המציאות, כלומר כשאחוז מסויים (של איסור) קיים תמיד לצד הרוב המותר. אך במקום שהמיעוט הוא מקרי, נובע ממעשה אדם וכדו' – אין חוששים לו.  

למסקנה- אין כל צורך לאסור מפני חשש דחוק כל-כך, ואף אם חלילה יבשל הבן בשר בחלב, אין במעשה מסירת הכלי הכשלה או סיוע לדבר עבירה. מכיוון שהיחסים בין ההורים ובין הבן מורכבים, ויש בנתינת הבלנדר צעד קטן של התקרבות וחיזוק הקשר בין הצדדים, חשוב עוד יותר לנקוט בהיתר. והאמת והשלום אהבו.

בברכה, 

עידית

הרבנית עידית ברטוב היא מורת הוראה ומדריכה הלכתית בתנועת נשים למען המקדש, מלמדת במדרשה בבר אילן ובצורבא מרבנן.