סיור שטח בתל אביב – בית המדרש למנהיגות קהילתית

שביתת העובדים הסוציאליים נוגעת לכולנו, מצב השירותים החברתיים מדאיג אותנו מאד.

בספר דברים, שעוד מעט נתחיל בקריאתו, נפרד משה מהעם.
על סף מותו ולקראת כניסתם לארץ ישראל הוא חוזר ומפציר בהם שוב ושוב: 'וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים'.
זהו הזכרון המכונן שאמור להבטיח שבארץ ישראל תיבנה חברה הפוכה לזו שבמצרים: חברה שלא מתעלמת מהגר היתום והאלמנה שבקרבה. חברה שרואה את עצמה מחוייבת לתת להם ולכל נזקק אחר בחברה, את הסעד הנדרש.
במדינת ישראל העובדים הסוציאליים הם האמונים על יישום קריאה זו. הם הזרוע המקצועית המבצעת את חובתינו היהודית והאזרחית לתת מענה בקשת הרחבה של תחומי הסעד והרווחה.

מצבם של העובדים הסוציאליים ויכולתם למלא את תפקידם הוא מראה פנינו כחברה וכמדינה.
במשבר הקורונה הנוכחי העובדים הסוציאליים הם הלוחמים בקו האש של החוסן החברתי: כל מצוקה כלכלית, משפחתית, וחברתית מועצמת כעת פי כמה, ובהתאמה מועצם הצורך הקריטי ביכולתם של העובדים הסוציאליים לתת מענה ותמיכה מוגברים, בכל תחומי עבודתם.

העובדים הסוציאליים קורסים מעומס עבודה ומרגישים כי הם נטולי בטחון כלכלי ואישי. במצב הזה כולנו צריכים לדאוג מהדרדרות החוסן שלנו כחברה.
בפתחם של ימי בין המצרים נזכור כי בניין ציון וירושלים תלוי בקריאת הנביא: 'הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכיסתו ומבשרך לא תתעלם' (ישעיהו נח).

אנו מחזקים את ידי העובדים הסוציאליים המקיימים יום יום את הקריאה הזו, ותומכים בקריאתם לאפשר להם להמשיך בעבודתם בתנאים ראויים ובבטחה. ולוואי ונהייה זכאים ותתקיים בנו הבטחת הנביא 'אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח' (שם).