המתנגדים לחוק להפללת לקוחות זנות דברו בשפה המשפטית ואילו התומכים בו דברו בשפה אנושית וערכית. זהו פער מהותי. חוק ההפללה הוא מכשיר חשוב בידי הרשויות לטיפול באלימות כלפי הנשים העוסקות בזנות.
בימים האחרונים עלה שוב לכותרות הדיון על החוק להפללת לקוחות זנות. בדיון שהתקיים בשבוע שעבר בלשכת עורכי הדין בתל אביב בלט ההבדל בין הדוברים מנקודת מבט משפטית לנקודת המבט האנושית-ערכית. מנכ"לית משרד המשפטים, עורכת הדין אמי פלמור הצביעה על הבעיות המשפטיות שהחוק מעורר ועוררה הדים שהאפילו על קולות חשובים לא פחות שצריכים להישמע.
בדיון נכחה גם רונית פוזננסקי, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר הציגה עמדה מאוזנת יותר. היא אמנם העלתה את התהייה: "האם הצעת החוק להפללת צרכנים תעמוד במבחן החוקיות?", אבל מסקנתה של השופטת שנעלמה מהסיקורים השונים, הייתה שגם אם החוק יהיה קשה להגדרה בשלבים הראשונים, היישום יביא ליציקת תוכן לתוך החוק.
אפשר היה להבין מדבריה שסיפורה של גל אמת, שנחלצה ממעגל הזנות, הכריע את הכף. לשאלתה של השופטת מדוע להפליל רק צד אחד כאשר בכל מפגש זנות ישנם שני משתתפים, היא ענתה ש"מצב האישה מצדיק את הצורך." גל סיפרה את סיפורה לפני הדיון, במהלכו השוותה את מצב המחוקק לנהג שרואה בנתיב הנסיעה שלו אדם שוכב על הכביש. האם הנהג ימשיך לנסוע בנתיב וידרוס את האדם? זוהי בחירתו של לקוח הזנות. האם הנהג יסטה מהנתיב וימשיך בנסיעה? זוהי בחירתם של המתנגדים לחוק ההפללה. היא סיימה את דבריה באמירה שמבטאת את ההנחיה של הכתוב בויקרא י"ט 'לא תעמוד על דם רעך', וקראה לבחירה הערכית: "פשוט עוצרים את האוטו, יורדים, ומושיטים לאדם ששוכב על הכביש את היד".
הפער בין סיפורה של גל לבין אמירותיהן הגבוהות של פלמור ופוזננסקי, מייצג נאמנה את המתח שהתעורר בדיון הסוער: המתנגדים דברו בשפה המשפטית ואילו התומכים דברו בשפה אנושית וערכית. השופטת מבינה את הקשיים במישור המשפטי, אך קוראת לתת הזדמנות לחוק. גם חברת הכנסת עליזה לביא ערה לקשיי החוק, אך כדי שמדינה תהיה "אור לגויים," צריך ספר החוקים שלה לכלול חוק האוסר להתייחס אל גוף האישה כאל אובייקט.
לעומתן עו"ד אורי קינן, ממלא מקום ראש לשכת עורכי הדין, וד"ר אמיר שני, הידוע במאבקו כנגד חקיקה האוסרת הימור, זנות, וסמים, מתנגדים בתוקף לחוק. מלבד פניה לפמיניסטיות שיתנגדו לחוק הרואה בנשים יצור שביר הראוי להגנה, הציג עורך הדין קינן טיעונים עובדתיים-משפטיים. מחקרים שקינן ושני מכירים מראים שחוקים לא תורמים לפתרון בעיות חברתיות. בנוסף, כיצד יכולה מערכת המשפטית לאכוף חוק שכל כך רבה בו העמימות? קינן גם טוען שבמערכת המשפט יש תוקף לכל "הסכם מדעת" כמו אלה הקיימים בין אישה לבין צרכן זנות. עו"ד קינן גם מוטרד מאופי ההליך ה"ראייתי": מי יעיד שנעשה מעשה של זנות? שני הדוברים ממליצים להתמקד בחינוך במקום בחקיקה.
המחקרים שהציגו הדוברים מראים שהדברים אכן מורכבים. אבל בוועדת המשנה העוסקת במיגור הזנות הוצגו גם מחקרים אחרים, ונציגי המערכות הציבוריות במדינות שיש בהם הפללה ספרו על שיפור במצבן של העוסקות בזנות וירידה בתופעה. בנוסף עלה מהדיונים שחקיקה נותנת מענה לטיפול של המשטרה בתופעות פליליות הנלוות לנושא הזנות.
חוק ההפללה הוא מכשיר חשוב בידי הרשויות לטיפול באלימות כלפי הנשים העוסקות בזנות. אולם הנושא המשפטי, כפי שהדגישו ח"כ לביא והשופטת פוזננסקי, קשור בצורה הרבה יותר מורכבת למציאות בשטח ולערכים החברתיים. דווקא הנושא החינוכי מדגיש לדעתי את הצורך בחוק הפללת לקוחות.
כיהודים, אנחנו באים ממסורת ארוכה המעמידה את החוק במוקד העולם הערכי. כולנו היינו שמחים לחשוב ש"יצר לב האדם טוב מנעוריו", ושגם לולי נאמר לנו "לא תכחשו" היינו יודעים שכחש וכזב אסורים. אבל המציאות היא שרק קיומו של חוק ברור מסמן קו אדום ערכי. גם הגדרים בנושא הטרדה מינית היו עמומים עם החקיקה הראשונית. אך במשך הזמן, ותוך שינויים בלתי פוסקים כפי שהעידה ח"כ לביא, נוצק בו תוכן, והוא משמש מכשיר חינוכי ראשון במעלה לקביעת קוים אדומים. כאשר תלמידים בכיתה י"ב ילמדו בשיעורי אזרחות שיש חוק נגד צריכת זנות, האם לא יצאו לשירות הצבאי ולחיים האזרחיים חמושים באמירה ערכית חינוכית חד משמעית?
החוק להפללת לקוחות זנות הוא כלי חשוב עבור המשטרה ומשרדי הרווחה והבריאות בטיפול בזנות. אך בראש ובראשונה הוא מסמן את המסלול הערכי שאנו רוצים לצעוד בו: ההתנגדות להפיכת בני אדם לחפץ עובר לסוחר.