
הרב צבי קורן
חבר הנהלת בית הלל, עוסק למעלה מ-20 שנה בחינוך תיכוני ועל תיכוני לבנים ולבנות. מלמד במדרשת לינדנבאום ובתיכון אמי"ת רעננה. יחד עם אישתו הרבנית אשרה קרון מוביל את קהילת כינור דוד ברעננה.
הרב צבי קורן
חבר הנהלת בית הלל, עוסק למעלה מ-20 שנה בחינוך תיכוני ועל תיכוני לבנים ולבנות. מלמד במדרשת לינדנבאום ובתיכון אמי"ת רעננה. יחד עם אישתו הרבנית אשרה קרון מוביל את קהילת כינור דוד ברעננה.
הכתבות שלי
הרב צבי קורן בדבר תורה לפרשת משפטים
פרסומים ברשת
קישורים מומלצים
רוצים לשאול שאלה?
השאלה
מה דעת רבני בית הלל כלפי הנגשת לימוד הגמרא, האם לכתחילה אפשר ללמוד גמרא עם פירושים כמו שוטנשטיין לצד צורת הדף של גמרא סדורה המלאה בניקוד פיסוק ועימוד? יש חילוק בין בחורי ישיבה, לומדי דף יומי, בתי ספר או תלמודי תורה או שכולם דינם שוו ביחס לצורת הלימוד היותר נכונה.
התשובה
שלום וברכה,
אני חבר בארגון רבני בית הלל, אך אינני דובר הארגון, ולא זכור לי שהיה בינינו דיון בשאלה זו. כך שהתשובה שלי משקפת לעת עתה את דעתי בלבד.
יחד עם זה, חלק מדברי אכן קשור להשקפת עולם על היחס בין דבקות בשורשים של התורה בני אלפי השנים לבין האפשרות שהתורה "פרה ורבה", והיא בבחינת נטיעה שמצמיחה פירות חדשים בכל דור.
אני רומז לדרשה ידועה של רבי אלעזר בן עזריה במסכת חגיגה דף ג' ע"ב, על הפסוק בקהלת י"ב: "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד".
על פסוק זה דרש ר"א בן עזריה, בין היתר:
"… למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך – מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין? ת"ל 'מסמרות'. אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין? ת"ל 'נטועים', מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין…".
אם כן, לתורה יש צד של "מסמריות" = קביעות, משהו יציב, שלא מתנדנד בכל רוח מצויה; וצד של "נטיעה", משהו ש"פרה ורבה", צומח ומתחדש.
אני מניח שדפקת פעם מסמר בקיר, ונטעת פעם נטיעה באדמה; אבל בחיים לא נטעת מסמר…
זה שילוב מנצח של התורה – יציבות וצמיחה.
זה נכון, בין היתר, ביחס לגמרא.
הגמרא נערכה בשלבים שונים עד שהגיעה לעריכה המוכרת לנו מזה דורות רבים. בכל שלב של עריכה והוספה יש גם ביאור או הוספת נקודת מבט על מה שנלמד בדורות הקודמים. גם כאשר הסבוראים הוסיפו חלקים משלהם לגמרא, כפי שמעיד רב שרירא גאון באגרת מפורסמת שלו, הם האירו נקודת מבט חדשה על הנושא המבוסס על מסורת עתיקה שעליו הוסיפו את הסוגיה שלהם.
אז ללמוד עם הסוגיה הסבוראית או בלעדיה?
איך למדו גמרא לפני רש"י?
ואחרי שרש"י כתב את פירושו לגמרא – האם יותר טוב ללמוד בלי רש"י?
מי שבקי בש"ס אולי כבר לא זקוק לסיוע של רש"י; מי שכבר התקדם בסוגיה אולי לא צריך שרש"י יגלה לו שנקודה מסויימת תבואר בהמשך הסוגיה; אבל מי שזקוק לרש"י – רש"י עוזר לו להתקדם, עד שיום אחד הוא לא יהיה זקוק ל"קביים" שרש"י נתן לו בתחילת לימודו.
התלמוד הודפס לראשונה במאה ה-16 בוונציה. ועד היום "צורת הדף" הזו שהודפסה אז היא המקובלת: התלמוד במרכז, ופירושי רש"י ותוספות משני הצדדים, בלי ניקוד, בלי פיסוק, ובלי הסברים נוספים.
אז טוב או לא טוב להיעזר היום בפיסוק, בהסברים של מהדורת שוטנשטין, וכד'?
העובדה היא שעזרים שונים כאלה, שמקלים על ההבנה הראשונית, הפכו את הגמרא לנגישה ליותר אנשים, והגדילו בצורה בלתי רגילה את מספר האנשים שלומדים היום גמרא! לדוגמא, נראה לי ברור שיש קשר בין העזרים האלה לבין המעגלים המתרחבים ממחזור למחזור של לומדי הדף היומי.
ככל שיגדל המספר של הלומדים ברמה הראשונית, יש פוטנציאל שיגדל המספר של הלומדים יותר יותר לעומק. ככל שהבסיס של הפירמידה רחב, יש יותר אפשרות להרים אותה לגובה.
ברור שתלמידי חכמים שכבר לומדים את הגמרא במשך זמן רב יותר, וכבר חוזרים עליה פעם אחר פעם, פחות נזקקים לעזרים הנזכרים, ואולי אפילו חולקים על פרט זה או אחר בדרך שבה נקטו העורכים של אותם עזרים; אבל במעגלים הראשונים והרחבים של הלומדים מתקיים בעזרים האלה הפסוק "יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב).
באיזה שלב כדאי לעבור מהלימוד עם העזרים ללימוד בלי העזרים? זה תלוי בשלב שאליו הגיע הלומד, לא בשאלה אם הוא תיכוניסט או לומד בישיבה גבוהה.
מה החשש שבגללו אמנם יש המתנגדים להסתמכות על אותם עזרים בלימוד גמרא? הם חוששים שמא כל חיינו נמשיך בדרך הקלה, נלמד את הגמרא במסלול הקליל, ולעולם לא נהפוך ל"מטיבי לכת" בגמרא; או, בלשון יותר ישיבתית – שלא יתקיים בנו "שתהיו עמלים בתורה" – ובאמת ככל שעמלים בתורה גם גדלים יותר מבחינה רוחנית.
יש לומר בכנות שיש משהו בחשש הזה.
אבל שלוש תשובות בדבר:
לסיכום:
טוב מאד שהעזרים האלה באו לעולם, ושהציבור הרחב יכול להיעזר בהם בלימוד הגמרא, והמעגלים של לומדי הגמרא הולכים וגדלים.
מי שיכול להמשיך לגדול, להיות לבקי בגמרא, לעמול בה ולקיים בה "הפוך בה והפוך בה דכולא בה", ולצמוח להיות תלמיד חכם מובהק – תבוא עליו ברכה על גבי ברכה.
ובכולם מתקיים "יגדיל תורה ויאדיר".
ברכה והצלחה,
צבי קורן
השאלה
מה עמדתכם אודות ארגמון קהה קוצים?
התשובה
במשך מאוות שנים נעלמה מאיתנו הידיעה המדויקת מהי התכלת עליה ציוותה התורה במצות ציצית.
הסיבה להיעלמותה של התכלת נובעת כנראה מכך שהתכלת הינה צבע מלכותי, והקיסרים הרומאים מנעו את השימוש שלה בידי אנשים אחרים, כולל היהודים.
זה מלמד אותנו משהו על מהות מצות הציצית והתכלת שבה: הציצית היא סוג של בגד מלכות שבה הקב"ה מזכה את בניו!
מכל מקום, האדמו"ר מראדזין, רבי גרשון חנוך הניך ליינר, היה הראשון שניסה למצוא מחדש את התכלת (במאה ה-19), ומאז נעשו מספר נסיונות לזהות את התכלת. היום יש בסיס רחב לדעה שהחילזון של התכלת הוא אותו ארגמון קהה קוצים. אזכיר מספר סימנים לכך:
1. ניתן למצוא אותו בחופי הארץ (נסו בחוף דור ותיווכחו בעצמכם…).
2. נמצאו בארץ ובמקומות אחרים סביב הים התיכון מרבצים של החילזון הזה, לאחר שהשתמשו בו לייצור צבעים (תכלת וצבעים נוספים)
3. על מטבעות עתיקים ישנם ציורים של חפצי קדושה, כמו בית המקדש, מנורה, שופר ולולב, וכן ארגמון קהה קוצים. מה הוא עושה שם? אין זאת אלא שגם הוא חפץ של קדושה, שהרי ממנו מפיקים צבעים לחפצי מצוה – תכלת וארגמן.
לכן הבסיס לכך שזהו המקור הנכון של התכלת הוא בסיס חזק מאד, יותר מזה של ההשערות שהועלו לפני דור או שניים. היום יש לנו מידע בנושא זה שלא היה לדורות שלפנינו, ולכן החובה של חידוש המצוה הזו מוטלת עלינו בצורה שלא היתה מוטלת על הדורות הקודמים.
אמנם ניתן לקיים מצות ציצית בלבן בלי התכלת, אבל התכלת היא מצוה מן התורה, ואם ניתן לקיימה אין סיבה להימנע מכך.
מידע נוסף ניתן למצוא באתר פתיל תכלת: http://www.tekhelet.com/hebrew_site/.
יהי רצון שיהיה לנו רצון פנימי לקיים את כל מצוות ה´, כפי שאנחנו אומרים בתפילה: הוא יפתח ליבנו בתורתו, וישם בליבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.
ברכת הצלחה,
צבי קורן
(התשובה התקבלה מהרב צבי קורן)
רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק http://www.facebook.com/B.Hillel
השאלה
שלום וברכה. אני בת 18, בוגרת אולפנה. לפני שבוע התחלתי קורס תכנות קדם צבאי, וכפי שצפיתי כבר התחילו לעלות לי שאלות הלכתיות, כאלה ואחרות. דרך עמוד הפייסבוק שלכם קבלתי את הכתובת הזו במטרה לשלוח אותן.
אז הנה חלקן..
* שאלת השרוול – הצבא מאפשר לקפל את שרוול החולצה רק מעל המרפק. אני ביומיום לובשת חולצות המסתירות אותו, ובכל זאת הייתי רוצה לשמוע איך ההלכה מתייחסת לנושא הזה בכללי.
* שיעורי ספורט – יש לנו שיעור ספורט שבועי מעורב (בנים ובנות), אני יודעת שכמובן תנועות לא צנועות, או אפילו דברים שעושים בתורות וכאשר אחד עושה כולם מסתכלים עליו אני לא אעשה. ובכל זאת אם יש ריצה, או אפילו משחק (למשל "חיי שרה") או אפילו שכיבות שמיכה שכולם עושים בו זמנית ואני בלבוש צנוע – מותר לי להשתתף בחלק זה מהשיעור??
חשוב לי להדגיש- אני יודעת להפעיל שיקול דעת ולא מוותרת בקלות. חשוב לי מצד אחד ללכת לפי ההלכה, ומצד שני לא לשלול דבר בלי סיבה אמתית ולהפסיד כביכול חלק מהחוויה.
* 6 שעות בין בשר לחלב – אני כמנהג משפחתי מחכה 6 שעות בין אכילת בשר לחלב, ולפעמים יוצא שכשאני מגיעה לארוחת הערב עוד לא עברו 6 שעות במלואן משסיימתי את ארוחת הצהריים. (אבל כן 5 ואפילו יותר מ5 וחצי)..
* כשרות פירות – מהו הדין לגבי פירות וירקות שמישהו הביא מביתו ואני לא יודעת את הכשרם?
מאד אשמח לקבל את המקור לתשובות.
שבוע טוב ומבורך!
התשובה
שלום רב,
ראשית, כל הכבוד לך, חזקי ואמצי!
שנית, אני מתנצל שאין זמני בידי להביא לך מקורות, ואעפ"כ אתייחס לשאלותייך בקצרה מתוך רצון לחזק את ידייך!
פחות או יותר מהסוף להתחלה, ושתי הערות כלליות בסוף הדברים
*פירות – אם הביאו מגינה פרטית אסור לאכול מהם בלי להפריש תרומות ומעשרות. לפי מערכת היחסים שלך עם מי שהביא את הפירות – אם יש באפשרותך לבקש מהם רשות להפריש על כל הפירות מה טוב, או לפחות להפריש על החלק שאת לוקחת.
פירות שניקנו בחנות – מקובל שאפשר לסמוך על כך שרוב הפירות בשווקים בארץ מעושרים.
שוב, לפי מערכת היחסים שלך עם מי שהביא את הפירות – כמה שאפשר לברר יותר טוב.
*המתנה בין בשר לחלב – לכתחילה ראוי לדבוק במנהג שלכם. אבל בשעת הדחק יש על מה לסמוך להקל אחרי 5 או 5 וחצי שעות, כפי שכתבת שקורה לא פעם. לכן – תלוי בנסיבות ובדחק. אם בגלל ההמתנה לא תאכלי כראוי לאורך זמן ולא תוכלי לתפקד בהקשרים המרכזיים שלשמם התגייסת – אפשר להקל. אם זה ויתור חד-פעמי – ראוי להחמיר יותר. את צריכה לשקול את המציאות בשטח.
*שרוול – גם כאן, לכתחילה אני לא רואה סיבה שתשני מהנוהג שלך, למרות שמבחינה הלכתית ישנן דעות שונות בנושא, וגם העובדה שזה לבוש בהחלט מקובל (שרוול עד המרפק, ולא עד בכלל) מביאה לכך שגם הלכתית זה בהחלט בסדר שוב אני מתנצל שאין לי זמן לערוך לך מקורות , אך למעשה זה תלוי בנסיבות בשטח שרק את יודעת בדיוק מהן.
ראי גם את ההערות הכלליות בסוף הדברים.
*ספורט מעורב – כאן הכי קשה להקל לדעתי, בודאי כשאת עומדת בפני כולם. ככלל, פעילות ספורטיבית מעורבת אינה ראויה, והייתי עושה מאמץ רב לא להשתתף בזה. אם יש מאחורי החייל ארגון דוגמת ישיבת הסדר זה מתארגן בצורה קבוצתית; אם את יחידה – יותר קשה לדרוש זאת מהצבא. אם את יכולה להימנע מזה – כך ראוי לדעתי. ואם זו פעילות של פעם בשבוע – אולי יהיה יותר קל למערכת להתגמש בנקודה הזו.
מעבר לכך יש לחלק, מהקל לחמור, בין תנועה בפני אחרים כשזו תנועה שאין בה משהו לא צנוע, וזה בסדר גמור; לבין שכיבות שמיכה בשעה שכולם עסוקים בעצמם בשכיבות שמיכה, ולכן בשעת הצורך אפשר להקל; לבין תנועה בפני כולם כשאת מרגישה שהתנועה עצמה פוגעת בצניעות שלך, בזה לא הייתי מיקל.
וכאן המקום לשתי אמירות כלליות:
א. אני יושב בבית ליד המחשב, את נמצאת בשטח. אפשר לנסות לסייע לך בכיוונים כלליים, אבל את יודעת הכי טוב מכולם עד כמה הויתור שלך נחוץ או לא, עד כמה המציאות המתאגרת חשובה או לא, מה מערכות היחסים בינך לבין החברה והמציאות שבתוכה את נמצאת, וכד´. לאור הרצינות שלך, בתוספת התייעצות והכוונה – שיקול הדעת שלך הוא גורם מאד מרכזי בקבלת ההחלטות.
ב. אם צה"ל מעוניין שישרתו בו בנות יראות שמים – הוא גם צריך לאפשר להן את התנאים הראויים להן, בגבולות הסביר. ייתכן שיש מקום לאתגר גם את המערכת לאפשר לך את ההתאמות והגבולות הנחוצים לך. לכל מיני התאמות אחרות צה"ל היה מוכן להתגמש, ולא אפרט, וגם כאן ראוי שצה"ל ישקול מצידו. אבל "צה"ל" זה גוף גדול, ותלוי מול מי בפועל את מתפקדת . אין לי ניסיון בתחום הספציפי הזה של בנות בצה"ל, ואשמח לשמוע ממי שיש להם ניסיון רב בתחום, כמו חברנו הרב אהד טהר לב, ראש מדרשת לינדנבאום, ואחרים. אפשר להתייעץ גם עם ארגון אלומה, שמסייע לבנות דתיות בצה"ל http://www.aluma.org.il/ .
ושוב, חזקי ואמצי!
בברכה נאמנה,
צבי קורן
(התשובה התקבלה מהרב צבי קורן)
רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק http://www.facebook.com/B.Hillel
(הרב צבי קורן)
שאלה:
שלום רב
אנחנו משפחה מעורבת מבחינה דתית. בעלי מסורתי ושומר שבת ובימי החול אינו חובש כיפה. בשבתות הוא חובש כיפה וכך גם הבנים שבאים לארוחות. אני חילונית אך מתחשבת בבעלי בבית מבחינת כשרות ושמירת שבת. 2 הבנים הגדולים לא גרים בבית ואינם שומרי שבת, אך בסעודות שבת איתנו חובשים כיפה. הבן הצעיר, בן 19 החליט לאחרונה שאינו מעוניין לחבוש כיפה בסעודות שבת. הדבר גרם למריבה רצינית בינו לבין אביו, עד שהאב ביקש ממנו לא לשבת איתנו בסעודות שבת. הבן מתעקש לא לחבוש כיפה אפילו במחיר אי-ישיבת לסעודה. אני חוששת מהמריבה שתתגלע בעקבות כך בסעודת השבת הקרובה. מה עושים?
תשובה:
שלום רב
מצד אחד, אין שתי משפחות ושני מצבים שהם בדיוק אותו דבר, והפיתרון למצב המורכב שנוצר הוא ייחודי לכל משפחה ולכל מערכת יחסים, ותלוי בנתונים רבים.
לכן, רצוי למצוא מישהו קרוב, דמות משמעותית עבור המשפחה, מישהו שמכיר את המשפחה, שאיתו ניתן להתייעץ באופן ישיר.
מצד שני, למקרה שאתם מתקשים למצוא דמות כזו, אכתוב את דעתי לגבי המצב שנוצר.
הניסיון מלמד שכפייה על ילדים בסוגיות כאלה איננו אפקטיבי, גם לא לטווח המיידי, אך בודאי לא לטווח הארוך.
אם זה אפשרי – כדאי שהאבא ייזום שיחה עם הבן בנחת על כוס קפה לפני השבת. שיסכימו מראש לשמוע זה את זה עד הסוף. כל אחד יסביר מה חשוב לו ומה מפריע לו. ואז כדאי לקחת קצת זמן לחשוב על הדברים, ולא חייבים לסגור את הנושא בצורה מיידית.
הבית הוא בכל זאת שלכם, ההורים. לכן, לו הייתי במקום האבא – אחרי השיחה הנזכרת, הייתי אומר לבן: "שמעתי מה שאמרת, אני מכבד אותך גם אם אני לא מסכים איתך. בבית שלי אני מאד מבקש – לא כופה – שתכבד את רצוני ותשב בסעודה השבת עם כיפה. ההחלטה הסופית היא שלך".
יש יותר סיכוי שהבן יקבל בקשה כזו מהסיכוי שהוא יקבל כפייה מצד האבא.
האם בעלך שותף להתייעצות הזו?
אם כן – מצוין.
אם לא – תוכלי לשתף אותו?
אם אי אפשר – אולי את יכולה להציע לו את הרעיון שלי, או כל הצעה אחרת, כהצעה שלך.
אם אפשר – הייתי מעלה נקודה נוספת. לשיקול דעתך אם להעלות את הנקודה הזו עם בעלך, או שעדיף לא להזכיר את זה.
וזו הנקודה:
לפי התיאור שלך בעלך מסורתי, חובש כיפה בשבת, ולא בימי חול.
זאת אומרת שהוא בוחר את הגבולות שלו בקשר לקיום ההלכה, מה בדיוק והא מקיים ומה לא.
האם זה בלתי סביר בעיני האבא שגם הבנים יבחרו כל אחד את הגבולות שלו?
ומצד שני, האם זה בלתי סביר בעיני הבן שבבית שלכם, ההורים, הוא יכבד מרצונו החופשי את הבקשה של האבא?
וזה חוזר להצעה שהעליתי קודם.
בהצלחה רבה!
(התשובה נתנה ע"י הרב צבי קורן – רב קהילת כינור דוד רעננה)